הגיל המינימלי לנישואין

בפסיקה שניתנה לא מכבר (ספטמבר 2014) בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, נדחתה תובענה למתן היתר נישואין לקטין בן 17.

נישואי קטינים הם תופעה מוכרת מזה אלפי שנים. הם קשורים למסורות תרבותיות וחברתיות, ונערכו על מנת לחזק קשרי משפחה, חוזים כלכליים, לשמור על תומתן של הבנות ואף על ניתוקן מהעולם, ועוד. בעת המודרנית, במקביל לחיזוק מעמדו של הילד והכרה בצורך להגן ולשמור על כבודו וזכותו לחיים והתפתחות תקינה, נקבעה אמנת האו"ם להסכמה לנישואין, גיל מינימלי לנישואין ורישום נישואין משנת 1962, עליה חתומה גם מדינה ישראל, אמנה אשר פועלת לעיגון של גיל מינימלי לנישואין. עוד לפני כן, בשנת 1950, נקבע בישראל חוק המתיר נישואין מגיל 17 בלבד, פרט למקרים חריגים כגון הריון, מתוך התפיסה כי נישואי קטינים מהווים פגיעה חמורה בזכויות היסוד של הקטין, בהיותם נעשים מתוך חוסר בשלות, ואף כפייה במקרים רבים.

מחקרים רבים הוכיחו כי נישואין בגיל צעיר – מתחת לגיל 18 – קשורים לסיכוי רב יותר לעוני, לחיים של השכלה חלקית, לבעיות נפשיות של האמהות והילדים הנולדים לנישואי בוסר, למצוקות כגון אלימות במשפחה ועבריינות, וכן להורות יחידנית בהמשך. זאת בעיקר משום חוסר יכולתם של הזוג הצעיר לתחזק ולהתמודד עם בית ומשפחה משל עצמם בשל גילם הצעיר.

התיקון בחוק משנת 2013 אישר את העלאת גיל הנישואין המינימלי מ-17 ל-18. על פי החוק המקורי, גיל הנישואין המותר בישראל הוא 17 שנים לפחות. נישואיהם או עריכת נישואיהם של מי שטרם מלאו להם 17 שנים הם עבירה פלילית שעונשה שנתיים מאסר .

מטרת התיקון היא למנוע נישואין בגיל צעיר בו יש חשש כי הנישואין נערכים שלא ברצונם החופשי של הנער או הנערה ושלא במצב בו הם בשלים לקבל החלטה בעלת משקל שכזו.

היוצאים מן הכלל בחוק זה הם נערה שהרתה או ילדה, ונער שברצונו לשאת נערה שהרתה או ילדה לו, וכן מקרים חריגים אחרים בהם ידון בית המשפט לענייני משפחה – כל מקרה לגופו.

לתיקון החוק התנגדו מספר חברי כנסת חרדים בטענה כי אין היגיון ושיוויון בכך שלצעירים מותר לצרוך אלכוהול, לקבל רישיון נהיגה ולהתגייס לצבא, ואילו באשר לנישואין אין הם מקבלים את האחריות, וכן כי יש בתיקון החוק משום אנטי-דמוקרטיות ואנטי-דתיות, והתערבות מיותרת ברצון אדם ומשפחה לנהוג על פי תפיסת עולמו.

בדיון הפסיקה שפתחנו בה את המאמר, הובאה הטענה מטעם הנער המבקש להינשא, כי ישנן נסיבות מיוחדות הקשורות בטובתו של הנער המבקש להינשא. השופט, אלון גביזון, מפרט את הסיבות שהובאו בפניו – כי קיים חשש שסבו של הנער לא יזכה להאריך ימים ולהשתתף בחתונת נכדו. על כך עונה השופט כי אין זו סיבה מיוחדת הקשורה לטובתו של הקטין. בנוסף הובעה הטענה כי הקטין עשוי להיפגע אם לא ייערכו הנישואין בקרוב, כיוון שהכלה אינה מוכנה לחכות עד שיגיע לבגרות, ועשויה לבטל את האירוסין. על כך עונה השופט כי מעבר לעובדה שהטענה לא הועלתה בתיק קודם לכן, וכי לא הוגשו ראיות התומכות בה, וכן כי בני הזוג היו אמורים קודם לקבל את היתר בית המשפט לנישואיהם, ורק לאחר מכן לערוך אירוסין. ואילו התהליך שהתרחש מעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת – דבר אשר לא ייתכן. מכל הסיבות הנ"ל דחה בית המשפט את התובענה, ואף הדגיש כי העובדה שהמבקש נמנה על בני העדה החרדית אינה משנה את החלטתו, שכן החוק בישראל חל על כל העדות באופן שווה.

בישראל נישאים אלפי קטינים בשנה – כ-4,500 על פי נתוני הדו"ח שהפיק המרכז לקידום תיקון החוק. מתוכם כ- 90% קטינות. יש לציין כי הנתונים אינם מדויקים כלל מכיוון שבכל שנה מתרחשים מאות ואף אלפי נישואי קטינים אשר אינם מדווחים לרשויות אלא לאחר מספר שנים, וכך קשה ואף לא ניתן לעקוב ולאכוף אחר החוק.