ישראל היא מדינה מיוחדת מהרבה מאוד בחינות. אחת מהן היא העירוב של הדת היהודית במדינה. חוק שיפוט בתי דין רבניים, תשכ"ג – 1953, קובע כי ענייני נישואין וגירושין של יהודים יהיו נתונים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני ויידונו על פי ההלכה היהודית. משמעות הדבר כי כל יהודי המעוניין להינשא בישראל איננו יכול להינשא בטקס על פי רצונו, אלא עליו לעשות כן על פי כללי ההלכה היהודית (האורתודוכסית, יש להוסיף), ורק אם אותו אדם עומד בתנאים אלה הוא יכול להינשא. הדבר נכון אף לגבי הגירושין, שיכולים להיעשות רק על פי הוראה של בית הדין הרבני. אולם מה לגבי חלוקת הרכוש, משמורת על ילדים משותפים, הסדרי ראייה, מזונות וכיוצא באלו?
סמכותו הבלעדית של בית הדין והסמכויות המקבילות
למעט נושאים כמו הנישואין והגירושין אשר החוק מסמיך בהם את בית הדין הרבני באופן בלעדי, ישנם נושאים רבים אחרים בהם בית הדין הרבני מוסמך להכריע מתוקף סמכות מקבילה או הסכמת הצדדים להתדיין בו בנושאים אלה. הנושאים הנוספים האלה יכולים להיות כל נושא אשר הצדדים מסכימים לו, וכן נושאים הקשורים בענייני הגירושין והנישואין. כיצד עושים זאת? באמצעות "כריכה" של העניינים אל הבקשה לגירושין בבית הדין הרבני. כאשר מוגשת תביעה לגירושין אל בית הדין הרבני, יכול מגיש הבקשה לכרוך לה את כל הנושאים שפורטו לעיל או חלקם. כיוון שבית הדין הרבני מחיל עקרונות הלכתיים בהכרעתו, ברי כי התוצאה של דיון בבית הדין הרבני יכולה להיות שונה למדי לעומת ההכרעה של בית משפט אזרחי, קרי בית המשפט לענייני משפחה, אשר מחיל עקרונות אחרים ושוויוניים יותר מההלכה היהודית.
עקרון כיבוד הערכאות ומירוץ הסמכויות
עקרון כיבוד הערכאות נועד לעשות סדר במצבים בהם יש יותר מערכאה אחת המוסמכת לדון בנושא כלשהו. העיקרון גורס, כי כאשר ערכאה מסוימת החלה לדון בעניין כלשהו, ערכאות אחרות אפילו אם הן מוסמכות לדון בעניין זה, לא תדונ?ה בו. מטרת הכלל היא למנוע אפשרות למתן הכרעות סותרות בידי שתי ערכאות בישראל. השילוב של עיקרון זה עם העובדה כי הכרעתו של בית הדין הרבני יכולה להיות שונה מהכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה, נוצר מירוץ סמכויות בו כל צד ממהר להגיש את התביעה מוקדם ככל הניתן בפני הערכאה העדיפה לו, לדעתו. אמנם ישנם דברים בהם החוק מאלץ את בית הדין הרבני לנהוג על פי הלכות אזרחיות, אולם בית הדין הרבני, ככלל, מחיל את ההלכה הדתית על הנושאים שבהם הוא דן.
כריכת העניינים צריכה להיות כנה
כיוון שיש כאן פתח לניצול ההליכים על ידי הצדדים כדי להטות את תוצאות ההליך לטובתם, נקבעו בפסיקה שורה של כללים בהם למרות שעניינים שונים נכרכו לתביעה לגירושין בבית הדין הרבני, אין זה מקנה לו סמכות שיפוט. ישנם עניינים אשר הוצאו ממירוץ הסמכויות, כגון: ענייני מזונות ילדים, אשר בית הדין הרבני יהיה מוסמך לדון בהם רק אם שני הצדדים מסכימים להם או ענייני מזונות אישה אשר בהם הבחירה נתונה בידי האישה אם לפנות אל בית הדין הרבני או אל בית המשפט לענייני משפחה.
מה עושים אם הוגשה תביעה באותו עניין בשתי הערכאות?
היה והוגשה תביעה לבית הדין הרבני לגירושין ואליה נכרכו ענייני ממון שונים, הרי שניתן להגיש את התביעה בעניינים הנוספים גם בבית המשפט לענייני משפחה, וטרם הדיון במי מהערכאות יתקיים הליך בו תוכרע התקיימות תנאי הכריכה הכנה שהוזכרה לעיל ואשר רק לאחריו ייקבע למי מהערכאות סמכות לדון בנושא.
חוק שיפוט בתי הדין הרבניים
חוק שיפוט בתי דין רבניים קובע, כי כל ענייני גירושין ונישואין של יהודים בישראל יידונו על פי ההלכה בבית הדין הרבני. סעיף 3 לאותו חוק קובע, כי לבית הדין הרבני תהיה סמכות ייחודית לכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין. היות ובית הדין הרבני פוסק על פי עקרונות הלכתיים ולא על פי החוק הישראלי, נוצרים פערים בתוצאות ההליכים הגורמות לכך שכל צד "רץ" להגיש תביעה לגירושין בבית המשפט המתאים לו. זהו מירוץ הסמכויות המוכר.
ההבדלים שבין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי
כאמור, ענייני גירושין ונישואין של יהודים יידונו בישראל על פי ההלכה בבית דין רבני ואל תביעה לגירושין אפשר לכרוך גם עניינים אחרים הקשורים בגירושין. מרגע שהוגשה תביעה לגירושין ונכרכו אליה עניינים אחרים, יש לבית הדין הרבני סמכות ייחודית, כך שלא ניתן לדון בתביעה הכרוכה בבית משפט אחר. כיוון שבית הדין הרבני איננו פוסק על פי החוק הישראלי, אלא על פי ההלכה – המשמעות היא כי תוצאת ההליך והאופן בו הוא מנוהל היא שונה וכל אחד מבני הזוג רוצה לנצל את ההבדלים האלה לטובתו. ישנה שורה ארוכה של הבדלים בין בית הדין הרבני לבית המשפט האזרחי, להלן נסקור את חלקם.
גובה דמי המזונות שנקבעים בד"כ בבית הדין הרבני נמוכים מהמקובל בבית המשפט האזרחי; מזונות הנפסקים בבית הדין הרבני אינם צמודים למדד יוקר המחייה, אלא לתוספות היוקר; משך הדיון ארוך יותר ודורש הוכחה מלאה; בית הדין הרבני איננו נוהג לתת סעד של מזונות זמניים; בבית הדין הרבני לא דורשים מבעל שיפרט את כל הכנסותיו ורכושו (שלא כמו בבית משפט אזרחי). בכלל, בבתי הדין סדרי הדין מקשים מאוד על האישה ומקלים מאוד עם הבעל; בענייני רכושי בית הדין הרבני איננו כפוף לדין האזרחי ולכן, למשל, לא נוהגת בו "הלכת השיתוף" בנכסים וברכוש, הפועלת בד"כ לטובת האישה; בענייני משמורת על הילדים, בית הדין נוהג לערב תפיסות מוסריות שלו וכך יעדיף להעניק משמורת לבן הזוג שיכול להעניק חינוך דתי לילדים, למשל (והיו אף מקרים בהם בית דין רבני העדיף להותיר את הילדים בחזקתו של אב מכה אך בשל העובדה כי במקלט לנשים המוכות בו התגוררה האם צפו בטלוויזיה בשבת).
ככלל, עולה תמונה לפיה בית הדין הרבני מקל עם הבעל ומקשה על האישה בכל העניינים הכרוכים אל תביעת הגירושין – על אף שייתכנו מצבים הפוכים בהם האישה תעדיף דווקא את בית הדין הרבני. סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לדון בכל עניין שנכרך בתביעת גירושין כפופה לסייג הקובע, כי תביעה כספית, אגב, גירושין, שהוגשה בבית משפט אזרחי, עדיין תיוותר בסמכותו של בית המשפט. כך, למעשה נוצר מירוץ הסמכויות, בו כל צד "רץ" אל הפורום או אל בית המשפט שנראה לו טוב יותר מבחינתו, כדי להשפיע על תוצאות ההליך. כאמור, בית הדין הרבני, לרוב, יהיה מועדף על הגבר – באשר הוא מקל מאוד עם הבעל ומקשה מאוד על האישה כמעט בכל תחום (מזונות, רכוש ומשמורת על הילדים).
דרך המלך בכדי להבטיח את זכויותיכם, היא היוועצות עם עו"ד מתחום דיני המשפחה. לאור מירוץ הסמכויות, חשוב לקיים את ההיוועצות הזאת מוקדם ככל האפשר כדי לקבל החלטה נכונה בזמן ולא למצוא את עצמכם מתמודדים עם הליך שמלכתחילה הוא פחות טוב עבורכם.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
