ברקע ההחלטה על הקמת בתי המשפט לענייני משפחה עמדו המלצות ועדת שינבוים לבחינת ויישום דיני המשפחה. הרציונל בגינו המליצה הועדה על הקמת בית המשפט לענייני משפחה היה כדי למנוע את הפיזור הרב בין הערכאות השונות אשר הקשה במידה רבה על בני משפחה בעת משבר. בפרט הדבר היה אמור במה שנוגע לסכסוך על רכוש משותף, גירושין, משמורת על ילדים וכו'. הרעיון היה, כי בית המשפט לענייני משפחה יהיה המקום בו יאוחדו כל העניינים יחדיו וידונו יחדיו בפני שופט אחד. כך ייחסך הצורך בדיון מפוצל לערכאות רבות וניתן יהיה לפתור את עניינים אלה בקלות רבה יותר.
בנוסף, כאשר מתעורר סכסוך בתוך המשפחה, ללא קשר לאופיו של הסכסוך, הדבר עלול להיות טעון במיוחד. סכסוך כלכלי בין אחים, נוסף על הקושי שבסכסוך עצמו, עלול להיות מוחרף כתוצאה מהמתחים הנובעים מקשרי המשפחה. לכן, כאשר מתקיים סכסוך בתוך המשפחה, חשוב כי הסכסוך ייפתר ביעילות, במהירות ותוך רגישות מירבית למצב הרגיש. המלצות ועדת שינבוים פורסמו ונתינו כבר בשנת 1984, אולם רק בחלוף עשור הבשילו המלצות אלה לכדי חוק – חוק בתי המשפט לענייני משפחה שהוזכר לעיל.
סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה
בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לדון בכל עניין אשר הצדדים לו הם בני משפחה או דברים הקשורים לעניינים שבין בני משפחה. לבית המשפט ניתנו סמכויות רבות כדי להביא לפתרון הסכסוך ביעילות ולא פחות חשוב – במהירות.
זוהי ערכאה בדרגת בית משפט שלום, אך יש לה מספר מאפיינים ייחודיים, כמו:
בית המשפט מוסמך לדון בכל עניין ללא הגבלת סכום התביעה (בדרך כלל בית משפט השלום מוסמך לדון בתביעות עד לסכום כולל של 2.5 מיליון ₪);
נושאי התביעה בהם בית המשפט מוסמך לדון אינם מוגבלים (כל עוד מדובר בסכסוך הקשור במשפחה);
בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לסטות מדיני הראיות ומסדרי דין ככל שהדבר נחוץ לדעת בית המשפט כדי להכריע בסכסוך;
הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה מתקיימים בדלתיים סגורות.
בית המשפט מוסמך לדון גם בעבירות מסוימות על פי חוק מניעת אלימות במשפחה, וכאמור – בכל עניין אשר מערב באופן כלשהו בני משפחה (כצדדים לתביעה). לאחרונה אושרו תקנות המתירות לילדים לבטא את דעתם ורגשותיהם לגבי ענייני גירושין הנוגעים להם, ישירות בפני שופט או דרך יחידת הסיוע.
בית המשפט לענייני משפחה לא דן בנושאי הנישואין והגירושין עצמם, שנמצאים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, אלא בכל הנושאים הכרוכים בכך: תביעות רכוש, תביעות מזונות, משמורת ילדים, הסדרי ראייה, אישורי הסכם. וכן בגירושין של זוג שהתחתן בחתונה אזרחית.
בגלל הכפילות בערכאה הדנה בעניינים הקשורים לגירושין(בית משפט / בין דין רבני) נקבע כי הערכאה אליה הוגשה התביעה לראשונה היא זו שבה יידון המקרה. מצב זה יוצר את " מרוץ הסמכויות " – ניסיון של אחד מבני הזוג להקדים את רעיהו ולפתוח תיק בערכאה שמתאימה ביותר לקידום האינטרסים שלו.
יחידת הסיוע – לצד בית המשפט פועלת יחידת סיוע שכוללת עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מטפלים משפחתיים ומגשרים. ההפניה ליחידת הסיוע נעשית על ידי שופט, ומטרתה סיוע לצדדים בתהליכים השונים שהם עוברים, ייעוץ לגבי ילדים בתקופת הגירושין,סיוע בגיבוש הסכם גירושין, התערבות בתחום אלימות במשפחה, הגשת חוות דעת לבית המשפט, מתן ייעוץ לבית המשפט ועוד.
הליך בבית המשפט לענייני משפחה נפתח בהגשת תביעה (לאחר תשלום אגרה מתאימה). תביעה מנוסחת לרוב על ידי עורך דין המומחה לענייני משפחה ותכלול את הטפסים והאישורים המתאימים. לעיתים תצורף לתביעה גם בקשה לסעדים זמניים כגון צו מניעה, צו עיכוב יציאה מהארץ, צו עיקול רכוש זמני. תביעה המוגשת לבית המשפט מועברת על ידי שליח או בדואר רשום או על ידי עורך דין. כתב הגנה יוגש תוך 15 יום מיום ההמצאה, בליווי טפסים ואישורים מתאימים (כגון תלושי משכורת, קצבאות למיניהן וכיו"ב). לאחר הגשת כתב ההגנה נקבע תאריך לדיון מקדים בתיק הגירושין. בפרק זמן זה אפשר לנהל תהליך גישור או הסכם על ענייני התביעה כדי להגיע להסדרים מוסכמים בין שני הצדדים. במידה ולא הגיעו הצדדים לידי הסכמה נפתח שלב הראיות או ההוכחות במשפט, בו מביאים הצדדים עדים, ראיות וטענות שונות להוכחת עמדתם. לאחר שלב זה נערכים סיכומים וניתן פסק דין.
בשנים האחרונות, כמו בכל מערכת המשפט, ניתן דגש מיוחד על עידוד פתרון סכסוכים על דרך הגישור – גישור מאפשר לצדדים להגיע להסכם שמייתר את הצורך בהכרעת בית המשפט בצורה יעילה יותר מאשר הדיון בבית המשפט.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
