אלימות במשפחה הפכה למכת מדינה בשנים האחרונות. החל מאלימות רגשית ומילולית, הקשה ביותר להוכחה ולהתייחסות, ועד פציעות ומוות.
במקרה של אלימות במשפחה, ההמלצה היא להתרחק מהמקום ומהגורם האלים במידת האפשר עד שהרוחות יירגעו. במידה ואי אפשר להתרחק באותו הרגע יש להזעיק את כוחות המשטרה וכל עזרה מיידית אחרת ובמידת הצורך להשתמש בהגנה עצמית מידתית. בכל מקרה של תלונה למשטרה יש לספק הוכחות לאלימות או כוונה לאלימות ולתעד כל אלימות שנעשתה.
הסעדים המשפטיים הניתנים כנגד אלימות במשפחה נגזרים מהחוק למניעת אלימות במשפחה שהתקבל בשנת 1991.
תלונה במשטרה – תלונה תביא לפתיחת תיק משפחתי כנגד התוקף. בן המשפחה האלים יעבור חקירה וכך גם עדים במידה ויש. לאחר החקירה עשוי להתחיל שלב משפטי במידה ויוגש כתב אישום.
צו הגנה למניעת אלימות במשפחה – ניתן לבקשו בבית משפט שלום, בית משפט לענייני משפחה ובית דין רבני. זהו הליך מזורז בשל הצורך במענה מיידי לבעיה, ועוד באותו היום יתקיים דיון אצל שופט במעמד צד אחד. תוך 7 ימים מהוצאת הצו יתקיים דיון במעמד שני הצדדים ואז יוארך תוקפו של הצו או יבוטל. תוקפו של הצו מוגבל לשלושה חודשים בלבד וניתן להאריכו אך לא יותר משישה חודשים סך הכל.
צו הגנה עשוי לכלול:
איסור להיכנס או להתקרב לדירה בה מתגורר בן המשפחה
איסור הטרדת בן המשפחה בכל מקום ובכל דרך
איסור למנוע או להקשות על שימוש בנכס של בני המשפחה, אף אם יש זכות בנכס
איסור נשיאת או החזקת נשק.
צו הגנה ניתן אם בסמוך להגשת הבקשה היתה אלימות או עבירת מין או כליאה שלא כדין של בן המשפחה, או שהתנהגותו של התוקף נותנת בסיס להניח כי הוא מהווה סכמה גופנית ממשית לבן משפחתו, או שהתעלל התעללות נפשית או הפריע לבן המשפחה לנהל את חייו באופן סביר.
בית המשפט רשאי להורות על תסקיר שיוכן בידי עובד סוציאלי בכל דבר שקשור למתן צו ההגנה, אשר יאבחן את מצב המשפחה והאלימות בה, וכן יוכל להפנות את הצדדים ליחידת הסיוע לקם קבלת סיוע וייעוץ.
לאחר הוצאת הצו בערכאה המשפטית יש לגשת למשטרה אשר תמסור את הצו לידי התוקף, או בידי נציג בית המשפט.
ההליכים המתבצעים כהגנה מפני אלימות אינם קשורים ואינם מתעכבים בגלל הליכים אחרים בין הצדדים (כמו תביעת גירושין)
בקשה לצו הגנה יכולה להיות מוגשת על ידי בן המשפחה ואף נציג או פקיד סעד. בן משפחה עשוי להיות גם ידוע בציבור, גיס, דוד וכו', ואף אפוטרופוס או כל אדם שאחראי לקטין או חסר ישע וחי עימו. בקשה זו יכולה להיות מוגשת אף על ידי בן זוג מאותו המין, אולם כיום אין חקיקה המעגנת את הדבר באופן פורמלי ובתי המשפט לענייני משפחה נוטים לטפל בעניין אך אינם מחוייבים לכך והיו מקרים בהם סירבו להתייחס לאלימות במשפחה של בני זוג מאותו המין.
חשוב לדעת כי אלימות מילולית יכולה אף היא לשמש בסיס לבקשת צו הגנה או צו הרחקה, על אף שקשה יותר להוכיח את קיומה.
הפרת הצו הינה עבירה פלילית ועשויה לגרום למעצרו של המפר והגשת כתב אישום כנגדו.
הוצאת תוקפן מהבית
ניתן להרחיק את התוקפן מהבית במקרה של אלימות נגד ילדים, במקום להוציא את הילדים מהבית. זהו הליך שבדרך כלל יוזמים פקידי סעד המטפלים במשפחה.
צו הרחקה
אישה הסובלת מאלימות והתעללות יכולה לדרוש מגורים נפרדים מהבעל האלים, על ידי חיובו לעזוב את דירתם המשותפת, או חיובו לספק מגורים חלופיים לאשה ולילדים, ואיסור על הבעל להיכנס לדירתם המשותפת, אף אם יש לו זכויות בנכס. זהו צו הנובע מהדין הקובע זכות מדור שקט. אם בחרה האשה לעזוב את הבית מסיבה מוצדקת, חייב הבעל בדמי שכירות עבור מקום מגורים חלופי לאשה. זהו צו שניתן לתקופה מוגבלת ובתי המשפט נוטים שלא להוציא אותו כלאחר יד אלא במקרים דחופים וקיצוניים שבהם יש צורך ב"עזרה ראשונה" כדי למנוע את האלימות במשפחה ובמיקרים של אלימות קשה וסכנה מוחשית. כל האמור לעיל נכון גם במקרים הפוכים – בעל המותקף על ידי אישתו.
צו הרחקה גם הוא מוגבל בזמן ויש לחדשו במידת הצורך.
צו הפרדה בין בני זוג
לעיתים יורה בית המשפט על הפרדת כוחות בין בני זוג במצב של מתיחות גבוהה לזמן מוגבל. בני הזוג ישהו בבית בזמנים נפרדים ובמקומות נפרדים. זהו סעד המגביל נוכחות של בן זוג בבית להרגעת הרוחות ואינו מרחיק אותו לחלוטין.
צו למניעת הטרדה מאיימת
הטרדה, על פי החוק שנחקק בשנת 2001, היא בילוש, מארב או מעקב אחר תנועותיו ומעשיו של אדם, פגיעה בפרטיותו, איומים, פגיעה ברכוש ובשם וכו'.
צו למניעת הטרדה מאיימת אוסר ליצור קשר עם הנפגע בכל דרך, להתקרב לכל מקום שהנפגע נמצא בו דרך קבע (דירתו, עבודה, רכב וכו'), איסור הטרדה בכל דרך, איסור החזקה ונשיאת נשק.
בקשה לצו זה ניתנת במקרים בהם בוצעה הטרדה מאיימת או שיש בסיס סביר להניח כי המטריד מהווה סכנה, או כי המטריד ביצע פגיעה אלימה או עבירת מין באדם אחר.
הפנייה נעשית לבית משפט שלום או בית משפט לענייני משפחה ויכולה להיעשות במעמד צד אחד בלבד. ניתן להגיש את הפניה גם בבית משפט לנוער אם מעורבים קטינים בעניין.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
