גט הוא מסמך הלכתי, שמשמעותו המילולית "שטר". מסירת הגט מהגבר לידי האשה מבטאת את סיום הנישואין ונותנת תוקף לגירושין.
הגט הוא חד צדדי ונמסר מידי הגבר, ואינו חוזה בין שני הצדדים. בימינו נמסר הגט במסגרת בית הדין הרבני וצריכים להיות שני עדים לאירוע מסירת הגט, המכונה גם "סידור הגט". לאחר מסירת הגט נותן בית הדין פסק דין על פיו בני הזוג גרושים, ואף תעודת גירושין.
הגט הוא מצווה הנלמדת מספר דברים: "כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו – כי מצא בה ערות דבר, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו". הנוסח הנוכחי של הגט נקבע עוד בתקופת התלמוד..
הגט צריך להימסר בידי הבעל עצמו לידי האשה, לעיני שני עדים, אם כי קיימת אפשרות למסירת הגט על ידי שליח, וזאת במצבים בהם רוצים לקדם ולזרז את מתן הגט ויש חשש שאם לא על ידי שליח לא יינתן הגט והאישה תיוותר עגונה. הגט חייב להינתן בהסכמתו של הבעל וברצונו. עד תקופת רבנו גרשום היה מותר לגרש אישה בעל כורחה, אך הוא תיקן תקנה הקובעת כי חייבת להיות גם הסכמה של האישה.
נוסח הגט כולל את שם האיש, האישה, התאריך והמקום בו נכתב הגט. השורה המשמעותית ביותר היא "הרי את מותרת לכל אדם".
טקס סידור הגט כולל כמה שלבים. השלב הראשון הוא בירור השמות. בהליך זה מסדר הגט מברר בקפדנות את שמות בני הזוג המתגרשים, כולל כינויים, שמות שניים, שמות בשפה זרה, שמות אבותיהם וכו'. ההקפדה היתרה נובעת מהחשיבות שבזיהוי נכון של בני הזוג, שכן גט עם שמות שגויים הינו פסול, וכן שלא יחליפו אותם בזוג אחר. במעמד בירור השמות תישאלנה שאלות נוספות הנוגעות למעמדם האישי של הצדדים – כמו היותם כוהנים, וידוא יהדותם, אימות נישואיהם (במידה ולא נישאו בישראל ואין תיעוד מסודר). שלב בירור השמות מתרחש פעמים רבות בנפרד ממועד שאר סידור הגט, וייתכנו ימים ואף שבועות עד שיוזמנו הצדדים להמשך התהליך.
השלב הבא הוא "ביטול המודעות". כאן הגבר מתבקש לקרוא נוסח שמשמעותו ביטול כל התחייבויות, הצהרות, נדרים וכיוצא באלו שהתחייב לגבי תנאי הגירושין, מבטל כל תנאי שהגט תלוי בו. אם הגט תלוי בתנאים שעליהם הצהיר או התחייב האיש – הרי שאין לו תוקף. בכל ה"מודעות" האלו אין הכוונה להסכמים שנערכו בין בני הזוג כמו מזונות או משמורת, אלא סייגים המגבילים את תוקף הגט כמו "הגט יחול רק אם אשתי תוותר על דמי מזונות" וכדומה, וטענות לגבי כפיית הגט שיכולות לבטל את תוקפו.
כעת ניגשים לכתיבת הגט. הגט צריך להיכתב ספציפית עבור בני הזוג המתגרשים ולא בטופס מוכן מראש. לרוב מחכה האישה בחוץ, והגבר מתלווה לסופר בית הדין שכותב את טופס הגט בדיו על גבי קלף, לעיני שני עדים (שאינם העדים לסידור הגט שמביאים איתם הצדדים אלא בדרך כלל עובדי בית הדין הרבני). כאן יש כמה טקסים ופרוצדורות נוספות בעלות משמעות דתית כמו מתן כלי הכתיבה לגבר והגבהתם בידיו, שמטרתם לחזור ולוודא שהגט ניתן מתוך הסכמה, שאין טעות בזיהוי, שהגט תקף ואין בו פגם הפוסל אותו, וכי הגבר מבין את מה שקורה ואת משמעות הדברים.
השלב הבא הוא מסירת הגט, המתבצעת בנוכחות הדיינים, בני הזוג והמלווים שהביאו, והעדים החתומים על הגט. לאחר בירור נוסף בו מוודאים כי האישה מבינה את משמעות הגירושין, וכי היא מתגרשת מרצונה, מוסר הגבר לאישה את הגט בידה והיא מגביהה אותו 30 ס"מ (כאות לקניין). לאקט מסירת הגט יש משמעות לפרטי פרטיו ויש לבצעו במדויק על מנת שהגט יהיה תקף. בעת המסירה אומר האיש משפט המתיר את האישה לכל אדם ובעצם מסיים את הנישואין.
לאחר מסירת הגט מתבצעות מספר פעולות טקסיות נוספות, וביניהן קריעת קלף הגט לגזרים שתי וערב וגניזתו בתיקי בית הדין הרבני, וזאת על מנת להבדיל בין גט שנעשה לגט שעדיין לא ניתן, וכן למנוע מהאישה תביעה נוספת של הכתובה. בית הדין מוודא כי האישה מודעת לכך שעכשיו היא מותרת לכל אדם פרט לכהן (שאסור לו להינשא לגרושה), ואסור לה להינשא בשלושת החודשים שלאחר סידור הגט, וכן שחל איסור על התייחדות של בני הזוג לשעבר אלא אם כן נישאו בשנית. הדיינים מאחלים לבני הזוג הגרושים הצלחה בהמשך דרכם וברכת "גמר טוב" (ג"ט).
בית הדין מאשר את הגירושין בטופס המכונה "מעשה בית דין", ועותק ממנו מקבל כל אחד מבני הזוג.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
