ניתן לחלק את הגברים המגיעים אל בנק הזרע למספר קטגוריות: מגברים החוששים מאובדן הפריון בעתיד – בין אם בשל מחלה או חשש ממוות; גברים התורמים זרע כדי שישמש נשים שהם מכירים לצורך כניסה להריון; ותרומות זרע מצד גברים המקבלים כסף בתמורה לכל תרומה.
השופטת ט' שטרסברג-כהן סיכמה זאת יפה בפרשת נחמני, הקשורה בעקיפין לנושא: "אנו ניצבים לפני נושא מורכב ורב-פנים שהיבטו המשפטי אינו יכול למצות את מהותו. הנושא גדוש משקעים רגשיים, אנושיים, אישיים ובין-אישיים, פסיכולוגיים, וסוציולוגיים ומעלה שאלות של מוסר, של דת, של אתיקה, של ערכים חברתיים ושל נורמות משפטיות".
פרשת נחמני עסקה באישה, אשר בעת שהיתה נשואה החלה בתהליך הפריה חוץ גופית (IVF). בתהליך, נלקחו ביציות מגופה אשר הופרו באמצעות תרומת זרע מבעלה. בהמשך עזב הבעל את האישה ועבר לגור עם אישה אחרת. האישה ביקשה לקבל לידיה את הביציות המופרות על מנת שתוכל להביא ילד לעולם. שם נקבע בסופו של דבר כי כיוון שהתהליך להורות ביולוגית החל מרצון, הרי שהאישה יכולה להשתמש בביציות המופרות – אע"פ שהגבר התנגד לכך.
זוגות חד-מיניים
זוגות חד-מיניים רבים המעוניינים להביא ילד לעולם, משתמשים בשירותי בנק הזרע: זוג נשים או גברים המעוניינות או מעוניינים להרות יכולות להיעזר בגבר או אישה בהתאם ובאמצעות הזרעת תרומת זרע יכולים להרות ולהביא ילד לעולם: בין אם כדי לגדל את הילד במשותף ובין אם לאו. עצם הסיטואציה הזאת מעלה שאלות משפטיות בדבר זכויותיהם של כל המעורבים.
ירושה
מוסד הנישואין, במהותו, הוא מוסד כלכלי אשר נועד להביא ודאות באשר לזכויות ילדים וחובות ההורים בינם לבין עצמם וכלפי הילדים. הכלל הנהוג בישראל, כפי שנקבע בחוק הירושה, קובע כי ילד יירש את אביו, כל עוד היה בחיים לפני מות האב או נולד עד 300 ימים לאחר מותו של האב.
תרומת זרע מעלה מספר שאלות עקרוניות בהקשר זה: ראשית, לגבי זכותו של ילד שנולד מתרומת זרע לירושה מאביו הביולוגי (תורם הזרע) – בין אם זכות לרשת או אפילו זכות להכירו; שנית, עולה השאלה במקרים בהם אישה מעוניינת להשתמש בזרעו של בעלה שהוקפא בטרם מותו בדיוק למטרה זאת, ומסיבה כלשהי הילד לא נולד לפני שחלפו 300 הימים למותו של הבעל – האם לא יוכל להיות יורשו של אביו?
גילוי עריות
הבעיה האחרונה, אשר יש לה כמה פתרונות, היא החשש מפני גילוי עריות: כאשר יש תורם זרע אשר מזרעו נולדו מספר ילדים, קיים חשש כי שניים מילדיו, אח ואחות בעצם – יינשאו וירצו להביא ילדים לעולם. מעבר לסוגיות המוסריות בהקשר זה, הרי שישנם חששות בריאותיים בכל הנוגע לפגמים גנטיים וכיוצא באלו אצל ילדים שנולדים לאב ואם בעלי קרבת דם קרובה. המתח בין רצונו של התורם להישאר אנונימי לבין הרצון למנוע מקרים כאלה יוצר אתגרים לא פשוטים.
מסיבה זו, מגבילים בנקי הדם את מספר הילדים שניתן להביא לעולם באמצעות תרומות זרע מתורם מסוים – כך מקטינים את הסבירות לגילוי עריות. פתרון נוסף אשר אומץ על ידי חלק מבנקי הזרע – הוא ציוד האישה שתרומת הזרע מוזרעת בה בספרה הראשונה והאחרונה של תעודת הזהות של התורם. בבוא הילד להינשא, ניתן לבדוק את הספרות ובאמצעות, ואם יש חשש שמדובר באותו אב, אז ניתן לגשת לבנק הזרע כדי לוודא שלא מדובר בגילוי עריות.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
