פסלות שופט
מתי ואיך אפשר לבקש פסילת שופט?
פעמים רבות בהליך משפטי נדרש שופט להכריע באשר לשאלות של סעדים זמניים, למשל. צד אשר בקשתו איננה מתקבלת, או לחליפין שמתקבלת בקשה נגדו, ירגיש כי השופט כבר חרץ את דינו וירצה לבקש בשל כך את פסילת השופט. לעיתים, ובמיוחד בנושאים רגשיים טעונים כמו גירושין, אחד הצדדים חש בצורה חזקה כי השופט נוהג בצורה חד צדדית וירצה בפסילתו. הכלל המנחה בעניין פסלות שופט הוא משוא הפנים. מובן, כי עצם פסיקת השופט לא יכולה להוות טעם, כדי לפסול את השופט מלדון בעניין כלשהו, וכי צד שאיננו מסכים עם פסיקת השופט צריך לערער עליה ולא לטעון כנגד יכולתו של השופט לדון בעניין.
הזכות לבקש את פסילת השופט מלשבת בדין בעניין מסוים מעוגנת בחוק בתי המשפט וקובעת, כי לצד רשות לבקש פסלות אם ישנן "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים". את הבקשה לפסילת שופט מלדון בעניין מסוים, יש להגיש בהקדם לפני השופט הדן בתיק. השופט ידון בבקשה וייתן את החלטתו בטרם ייתן כל החלטה נוספת בתיק. אם השופט החליט לפסול את עצמו מלדון בעניין יועבר העניין אל שופט אחר. במידה והחליט השופט שלא לפסול את עצמו, יכול הוא להחליט אם להמשיך לדון בעניין או להמתין עד שהצד שהגיש את בקשת הפסלות יערער עליה. כך או כך, לוח הזמנים לעניין זה הוא קצר ועל הצדדים לפעול במהירות וללא דיחוי בנושא.
מהו "משוא פנים"?
בהלכת בית המשפט הישראלי נקבע כי המדובר בחשש ממשי (להבדיל מחשש סביר), לכך שהשופט כבר קבע את דעתו ולא קיים סיכוי אמתי לשכנוע רציונאלי של השופט. ובלשון בית המשפט עצמו, מפי כב' השופט אגרנט בב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375): "…מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי-הדין באובייקטיביות הדרושה".
הכוונה היא לכך שלא די בהרגשה סובייקטיבית של אחד הצדדים, כי השופט השתכנע ועומד לפסוק נגדו, אלא כי יש צורך בחשש ממשי ורציני, כי השופט מעדיף צד אחד על פני הצד השני. משמעות הדבר כי יש רף גבוה ביותר של הוכחה, וכי מדובר בבקשה שלא תאושר בקלות. כך בדרך כלל פסלות שופט תינתן רק באותם מקרים בהם, ניתן להוכיח כי דעתו של השופט "נעולה", ולא ניתן יהיה לשכנעו אחרת. לרוב פסלות שופט תאושר במקרים בהם קיימת היכרות מוקדמת ומעמיקה של השופט עם אחד הצדדים או כאשר יש לשפוט עניין בתוצאות הדיון שלפניו.
חשוב לזכור: פסלות שופט לא תאושר בקלות והדרך הנכונה לתקוף את החלטות השופט היא באמצעות ערעור עליהן, ולרוב לא מומלץ להגיש בקשות פסלות שופט. היוועצות עם עורך דין מקצועי העוסק בתחום היא הדרך היחידה להיות בטוחים שאתם פועלים נכון. בכל שאלה, פנו להיוועץ עם עורך דין.
לייעוץ ראשוני מיידי
השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר
עוד בנושא
הגיל המינימלי לנישואין
קרא עוד
סידור הגט
קרא עוד
מירוץ סמכויות
קרא עוד
עורך דין גירושין - שאלות ותשובות
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.