הליך גירושין מחייב במקרים רבים את בית המשפט לפסוק בנושא חלוקת רכוש בין בני זוג. פסיקתו של בית המשפט מתבססת על מגוון שיקולים ונשענת בעיקר על היסודות של חוק יחסי ממון וחזקת השיתוף, המהווים את העקרונות העיקריים. המחוקק מצפה כי בית המשפט ייקח בחשבון גם שיקולים כגון הביטחון הכלכלי והפסיכולוגי של כל אחד מבני הזוג, את הזכויות הקיימות ואת החובות לצד ג', לרבות מידת האשמה שיש לייחס להם בגין כישלון הנישואין.
ביטחון כלכלי ופסיכולוגי מהווה נושא מרכזי במערכת השיקולים המופעלת על ידי בית המשפט. ראשית, הסדר רכוש לוקח בחשבון את התרומה הצפויה לחיי משפחה תקינים ויציבים. מטרת בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני היא להביא למצב של איזון. אולם בעוד חיי נישואין מושתתים במידה רבה על שיתוף כלכלי בין בני הזוג, הגירושין עלולים להיות מלווים בקשיים רבים.
שנית, כל הסדר ממון או הגעה להסכם ממון מלווים במידה מסוימת של תחושת אשמה. ההיבט הפסיכולוגי חשוב לא פחות מהזווית המשפטית של ההסכם ועל בני הזוג להתמודד איתו בצורה הנכונה ביותר עבורם, עבור הילדים ולטובת שאר בני המשפחה.
בהקשר הזה, כדאי לציין כי הסכם ממון הוא פיתרון מצוין עבור הסדרת הביטחון הכלכלי לאחר גירושין, ללא צורך במאבקים בין כתלי בית המשפט ובתי הדין. את סל השיקולים בעת חלוקת רכוש ניתן לרכז תחת הסדר מקובל ויעיל.
ההשפעה של מזונות על הסדר רכוש
הסדר על חלוקת רכוש אינו מאפשר לבית המשפט להתעלם מפסיקת המזונות, אשר עשויה להטות את הכף בצורה ברורה לטובת אחד מהצדדים המעורבים בהליך הגירושין. המפגש הטעון בין הסדר רכוש לבין תשלום דמי מזונות מערב שיקולי דת ומשפט. בעוד דמי המזונות נקבעים לפי המסורת וההלכה בלבד, הסדר הרכוש מבוסס על הסכמה עקרונית.
בנוסף, אף הסדר חלוקת רכוש לא עומד בפני עצמו ובהתעלם מקביעת הסדר מזונות. יש לנסח את מזונות האישה ומזונות הילדים בתוך הסדר רכושי אשר ימומש עם פקיעת הנישואין.
חלוקת רכוש בהשפעה על צד ג'
אחד השיקולים החשובים הנלקחים בחשבון על ידי בית המשפט הוא האופן בו חלוקת רכוש משפיעה על צדדים שלישיים. הסדר הרכוש חייב להתייחס אל חובות או עסקאות שיש לאחד מבני הזוג כלפי צד שלישי. במידת האפשר אמור ההסדר למנוע פגיעה באינטרסים של צד ג'.
ברוב המקרים קיימת התאמה בין השיתוף בנכסים בין בני הזוג לבין השיתוף באחריות לחובות. התאמה כזו מקלה על בית המשפט ומונעת עיכובים בהכרעות הדין. כאשר מתקיים שיתוף מלא בנכסים קיים גם שיתוף מלא בחובות, אולם עדיין יש לקחת בחשבון חובות שנוצרו טרם הנישואין וחובות שנוצרו במהלכם.
הסדר ממון ואשמת הכישלון בנישואין
בתי המשפט נוטים לא להתייחס או להתייחס כמה שפחות לאשמת הכישלון. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם לחלוטין מעיקרון האשמה אשר יכולה להכריע את אופיו של הסדר רכוש. זהו שיקול בעייתי ומורכב המחייב התייחסות מטעם אנשי מקצוע שונים. האשמה יכולה לשמש כאמצעי סחיטה בין בני הזוג לצורך השגת מטרות כלכליות או בעת חלוקת הרכוש והמזונות, בעיקר בדיונים המתקיימים במסגרת בית הדין הרבני.
בית הדין הרבני הוא ערכאה שיפוטית שהוקמה מכוח החקיקה לדון בהליכי גירושין, חלוקת רכוש ומעמד אישי. בתי הדין הרבניים מקבלים את סמכותם מחוק מדינה, אולם לעיתים הם מזוהים עם צידוד בזכויות הגבר על חשבון זכויות האשה, חלוקת רכוש לא שוויונית וחריגה מסמכות במסגרת פסקי הדין הניתנים בתיקי גירושין בכלל ובתיקי חלוקת רכוש בפרט. לעיתים זיהוי זה אינו נכון ואינו מדויק ובתי הדין הרבניים אף נוטים לטובת האשה.
מדוע בתי משפט לא נוטים להתייחס לאשמת הכישלון?
הוכחת האשם בכישלון הנישואין מחריפה את מערכת היחסים של בני הזוג במהלך הגירושין. מבחינת בתי המשפט, העיסוק באשמה אינו תורם לסיום הנישואין ומקשה על שיקום עתידי. כמו כן, ברוב המקרים האחריות היא משותפת ואינה נמצאת רק אצל צד אחד מבין בני הזוג.
לסיכום, חוק יחסי ממון וחזקת השיתוף הם העקרונות העיקריים בחלוקת רכוש. בית משפט הנותן החלטה באיזון משאבים וחלוקת רכוש מתייחס אל גרימת אובן מקור פרנסה, הפסקת קיומו או אי פגיעה בתפקודו התקין של תאגיד ומקום עבודה ופגיעה בזכויות הסוציאליות של כל אחד מבני הזוג.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
