תסמונת הניכור ההורי היא תופעה שהוגדרה לראשונה בשנת 1985 ע"י פרופ' ריצ'ארד גארדנר, על פיה ילדים שלקו בתסמונת מפתחים חיצוי (SPLIT) רגשי כלפי הוריהם, כך שאחד מהם נתפס כטוב מוחלט, בעוד השני כרע מוחלט. ילד בעל ניכור הורי יבקש להתנתק מההורה, יאשים אותו ויגנה אותו באופן כפייתי, זאת בניגוד ליחסים לפני הופעת הניכור, כלומר מדובר בילד אשר לפני תחילת הקונפליקט היו לו יחסים תקינים ונורמטיבים עם ההורה, ויחסיו לא השתנו בעקבות פגיעה פיזית, מינית או התעללות כלשהי של ההורה. חשוב לציין כי קיום התסמונת הינו שנוי במחלוקת כיום וישנם חוקרים ואנשי מקצוע רבים המתנגדים להגדרה שיטתית של התופעות הניצפות לכדי תסמונת.
ניכור הורי קשור באופן הדוק לגירושין ולמחלוקות הרבות ועזות הרגש המתעוררות בעקבותיהם. נרחיב מעט על המהלכים הנפשיים העוברים על ילדים החווים ניכור הורי:
פעמים רבות קיימת הסתה מצד אחד ההורים כלפי ההורה השני. בדרך כלל זהו ההורה המשמורן אצלו נמצא הילד חלק משמעותי מהזמן, אולם ניתן למצוא מקרים רבים בהם התופעה קורית גם במשמורת משותפת. ההורה המנכר מתקשה להפריד בין רגשותיו הקשים לבן הזוג לבין טובת הילד שכוללת קשר חם וקרוב גם עם ההורה השני.
מניעים נוספים להסתה ועידוד הניכור על ידי ההורים: הפעלת לחץ ומניפולציה על בן הזוג על מנת לקבל דרישות כספיות, או הישגים אחרים בתביעות הגירושין, על ידי "הפעלת" הילדים כנגדו.
לעיתים ההורה מפתח כפייתיות ואף הפרעות פרנואידיות כלפי בן הזוג, הפרעות המשפיעות על הילדים עד כדי התנכרות. במקרים אלו ישנם אנשי מקצוע הרואים את ההורה המסית עצמו כפגוע הזקוק לטיפול.
מצב נוסף המביא לניכור – הסתה מתמשכת של אחד ההורים שנובעת מתחושת חוסר אונים, ירידה בערך העצמי, ופגיעה שבעקבותיו ההורה רוצה לפגוע בבן הזוג על ידי הסתת הילדים. ומניע נפוץ נוסף הוא נקמה.
יש הטוענים כי יכולה להתקיים תופעת ניכור הורי אף ללא הסתה והשפעה של אחד ההורים, אלא כתוצאה מתהליכים נפשיים אותם עובר הילד בעקבות פרידת הוריו, תהליכים התלויים בהתפתחותו, צרכיו הרגשיים, בעיות נפשיות ורגשיות אחרות ועוד. במצב כזה לעיתים הילד משתמש בניכור כאמצעי שליטה במצב. כלומר תגובתו להתפרקות המשפחה, הנחווית על ידו כסוג של קריסת סידרי עולם, היא לייצר תחושת שליטה במתרחש. זאת הוא יכול להשיג על ידי התנהגות אקטיבית של שלילת אחד ההורים, דחייתו ויצירת "סיפור" שיצדיק את הניכור כלפי ההורה. תחושת חוסר האונים הופכת לתחושת כוח בעקבות השנאה להורה והיכולת לדחות ולגנות.
מנגנון רגשי נוסף המוביל לניכור הורי הוא בעצם קושי בהתמודדות עם האבל והכאב על פרידת ההורים, התמודדות בה הילד פונה לניכור ושנאה של אחד ההורים כדי לברוח ולהימנע מחוויית הכאב עצמה. כלומר זוהי התקה של תחושות הכאב והכעס שהילד חש (באופן לא– מודע) כי אין בכוחותיו להכיל, וניתובם כלפי אובייקט אחר – ההורה.
ישנו אף מנגנון המביא ילדים לניכור בעקבות הלחץ הבלתי פוסק שהם חשים (בין אם מתוך עצמם או מגורמים חיצוניים) לבחור בין ההורים הניצים. תהליכים הלוקחים מקום ברבדים הקדומים ביותר של הנפש, הקשורים למנגנוני הישרדות, דורשים מהילד להראות נאמנות לפחות לאחד ההורים (כביכול על מנת להבטיח את הישרדותו), וכדי להפגין נאמנות זו מפתח הילד התנגדות להורה השני, עד כדי התנכרות.
במאמר הבא נסביר על ההשלכות של תסמונת הניכור ההורי על פסיקות בית משפט לענייני משפחה ונסקור את האפשרויות השונות להתמודדות עם מצב מורכב זה.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
