גירושין הינם פירוק התא המשפחתי. במצב של גירושין הילדים נתונים במצב רגיש ופגיע במיוחד, משום שהתפתחותם התקינה תלויה במידה רבה במסגרת משפחתית יציבה ומאוזנת.
בדיון על משמורת ילדים הקו המנחה הוא טובת הילד. כלומר – איזו מסגרת תספק לילד יציבות ותמיכה מתוך שימת דגש על שיתוף שני ההורים בחייו ככל האפשר.
על פי חוק הכשרות המשפטית, סעיף 24 ההורים נדרשים לקבוע ביניהם, כאפוטרופסים לילדיהם הקטינים "על מי מהם תהיה האפוטרופסות על הקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע".לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי ביהמ"ש לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
כך במקרה שההורים לא מגיעים בכוחות עצמם להסכמה לגבי חלוקת המשמורת, יקבע בית המשפט, או בית הדין הרבני, מי מבין ההורים יהיה ההורה המשמורן, ואת הסדרי הראייה המתאימים.
לפי "חזקת הגיל הרך" ניתנת אוטומטית עדיפות לאם במשמורת על ילדים עד גיל שש ברוב המקרים. "ועדת שניט" שמסקנותיה פורסמו בשנת 2012 המליצה לבטל את חזקת הגיל הרך ולעודד שותפות הורית באחריות לילדיהם.
נסביר בקצרה את המונחים:
אפוטרופסות – בישראל הוריו של קטין הם האפוטרופסים הטבעיים שלו. כלומר זכותם וחובתם לטפל בו ולדאוג לכל צרכיו ולשלומו. גם לאחר פרידה שני ההורים נותרים אפוטרופסים של הילד ואחראים לו.
משמורת (או: חזקה על הילד) – מושג המתייחס למציאות הפיזית של מגורי הקטין הקבועים. היכן גר וגדל הילד – בדרך כלל אצל אחד ההורים או שניהם.
האפשרויות השונות למשמורת ילדים הינן:
משמורת אצל אחד ההורים – משמורת יחידנית בה האם או האב הם ההורים המשמורנים, ובחזקתם נמצאים הילדים. ההורה השני נפגש עם הילדים על פי הסדרי ראייה קבועים, בביקורים עם אפשרויות לינה. זוהי האפשרות הנפוצה ביותר כיום
משמורת משותפת – אפשרות שהולכת ונעשית רווחת יותר ויותר בתקופה האחרונה בעקבות עליה בשיוויון בין גברים ונשים, וההכרה כי למעט מצבים מיוחדים, חשובה נוכחות רציפה של שני ההורים בחיי הילד. במשמורת משותפת המשמורת על הילדים מתחלקת בין ההורים שווה בשווה, מבחינת כמות הזמן בה הילדים נמצאים עם כל אחד מההורים, ומבחינת מעורבות ההורים בחיי הילדים. משמורת משותפת מתאימה בעיקר להורים המסוגלים לשמור על שיתוף פעולה ביניהם.
משמורת מפוצלת – מצב יוצא דופן בו הילדים מופרדים – חלקם נמצאים בחזקת האב וחלקם בחזקת האם ואילו להורה השני הסדרי ראייה למפגשים עם הילדים. זהו מצב נדיר שאינו רצוי בדרך כלל בגלל ההשלכות הנפשיות והמערכתיות שלו.
קביעת המשמורת בעקבות פרידה של ההורים יכולה להיעשות בהסכם שנערך בין הצדדים, או, במידה ואינם מגיעים להסכמה, על ידי בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני (תלוי היכן החל תהליך הגירושין – ראה "מירוץ הסמכויות"), על פי טובת הילד. לעיתים פונה בית המשפט למומחים כמו עובדת סוציאלית, פסיכולוגים או רופאים לקבלת חוות דעת שתסייע בקביעת המשמורת. לעיתים משתמש בית המשפט ב"תסקיר סעד" – דו"ח הבוחן את שאלת המשמורת המתאימה ביותר לטובת הילד ונערך על ידי פקידת סעד עבור בית המשפט.
אכיפת משמורת והסדרי ראייה – להסדרי הראייה ומבנה המשמורת יש תוקף של פסק דין, וניתן להתייחס להפרתם בכמה דרכים, החל מהגשת תביעה להחזרת הוצאות כספיות שנגרמו בעקבות ההפרה, הטלת קנסות, בקשה לשינוי הסדרי הראייה, ועד תלונה במשטרה. נרחיב בעניין במאמר על אכיפת הסכם גירושין.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
