מהי משמורת ילדים

כולנו מכירים את המונח משמורת ילדים, אך רק אלו מאיתנו העומדים בפני הליך שכזה, יודעים עד כמה רחב הוא המושג. למעשה משמורת ילדים או חזקה, הוא מושג שמטרתו להגדיר את האחריות השוטפת לגידולו של ילד, להתפתחות הנפשית והפיזית שלו, לדרכי החינוך שלו וכן גם לדאגה לעתיד שלו.

על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות משנת 1962, ההנחה הבסיסית היא כי משמורת ילדים מיטבית היא בחזקתה של האם לפחות במשך שש שנות חייהם הראשונות, שכן אלו הן השנים בהן ילדים נדרשים לטיפול הצמוד ביותר ולהשגחה מקסימלית ועל כן האם היא הבחירה הטבעית עבור משמורת ילדים בשל שעות העבודה הפחותות שלה ביחס לאב.

אין ספק כי מדובר בצורת הסתכלות ארכאית הנסמכת על מנהגי העבר שכבר מזמן אינם מאפיינים את החברה שלנו, וגם היחס של החוק כלפי משמורת ילדים מתעדכן ומשתנה בהתאם.

משמורת ילדים – היום מול פעם

בניגוד לימים עברו, כיום כבר לא מובן מאליו כי משמורת ילדים היא אוטומטית של האם, והשיקול המכריע בהחלטה הוא טובת הילדים, ולא רצון ההורים או טובתם. התחשבות בדעותיו של הילד כחלק מההחלטה לגבי משמורת ילדים מובאת בחשבון רק כאשר הילדים בני 13 ומעלה. כל עוד הם קטנים יותר, אין כמעט ערך להעדפותיהם, ובית המשפט מחליט על משמורת ילדים על פי שיקוליו הוא. כיום נפוץ יותר ויותר למצוא אבות אשר מעורבים בגידול הילדים בצורה משמעותית למדי, וחלקם אף מגדלים את ילדיהם ללא נוכחות אימהית כלל. יחד עם זאת, עדיין נדיר למצוא פסקי דין המעניקים משמורת ילדים לאב ולא לאם מתוך חשיבה על טובת הילדים. כמו כן משמורת ילדים משותפת גם היא איננה עדיפה בעיני בתי המשפט וההעדפה היא תמיד לפסוק לטובת הורה משמורן אחד.

מצבים שבהם מערכת המשפט מתקשה להעניק משמורת ילדים לצד זה או אחר, מחייב את ההורים לעבור מבחנים הקרויים מבחני מסוגלות הורית, אשר מטרתם לקבוע למי תוענק משמורת ילדים ומי ראוי לתפקיד, על מנת לשמור על טובת הילדים במלואה.

משמורת ילדים – החלטתו של בית המשפט

לעיתים קרובות ההורים מסכימים בינם ובין עצמם לגבי משמורת ילדים והסכמים אשר נעשים על בסיס דיון פתוח ופשרה בין הצדדים הוא אידיאלי, אך בית המשפט עשוי להתייחס בביטול להסכמים אלו ולפסוק אחרת, במידה והוא בחן את המצב באמצעות מומחי משמורת ילדים מתחום הפסיכולוגיה או הרווחה, ובדק האם אותו הסכם משמורת ילדים שעשו ההורים עומד לטובתם של הילדים או לאו. במידה ומדובר בהסכמים אשר שמים דגש על ההורה במקום על הילד, דואג בית המשפט לוודא מהי טובת הילד מעל לכל ולפסוק בהתאם לשיקול זה.

דוגמא נוספת כיום היא מצב שבו על מנת לקבל גט מבעל לא רצוי, אמם של הילדים נאלצת לוותר על משמורת ילדים וכך לשמור על האינטרסים האישיים שלה, אך בית המשפט לא רואה בהסכם זה בר תוקף, משום שהילדים לא מהווים צד בשיקול זה וטובתם לא נלקחה בסיכום השיקולים בעת חתימת ההסכם. בניגוד לבני הזוג אשר חותמים הסכם על בסיס רגשי על חשבון הילדים, יודע בית המשפט להתעלות מעל לכך ולקבוע משמורת ילדים בצורה אובייקטיבית ככל האפשר. יחד עם זאת, ברור הוא כי משמורת ילדים הינה נושא טעון ומורכב שלעולם לא מגיע לכדי הכרעה ברורה וחד משמעית, במיוחד עקב נסיבות הזמן ברות השינוי, והדיון בנוגע לחלוקת משמורת ילדים תמיד, עשוי להיפתח שוב על מנת להכריע בפסק דין חדש, כל עוד מדובר בדיון מוצדק שמטרתו היא, שוב, העמדת טובת הילד מעל לכל.