תשלום המתקיים במשפחה בה בני הזוג נפרדו נקרא בעגה המשפטית מזונות. חובת התשלום מתקיימת בעקבות גירושין, פרידה לפני גירושין או הורות ללא נישואין. במסגרת מזונות חייב אחד מבני הזוג, בדרך כלל הגבר, בהשתתפות בכלכלת הילדים שאצל בן הזוג האחר ולעיתים גם בכלכלת בן הזוג האחר בעצמו.
על פי הדין העברי חייב כל אב יהודי במזונות ילדיו עד גיל 18. היות ובישראל צעירים בגיל 18 מתגייסים ועדיין לא יכולים לפרנס את עצמם, קיימת פסיקה של בית המשפט העליון שחייבה אבות בתשלום דמי המזונות עד תום השירות הצבאי וזאת בסך שליש דמי המזונות המקוריים. פסיקה זו חלחלה אל בתי המשפט לענייני משפחה, בתי הדין הרבניים והסכמי הגירושין ואף הורחבה גם למען ילדים הנמצאים במסלולי עתודה או המשך לימודים.
אין קשר בין רמת ההכנסה של האב לבין צרכיהם הבסיסיים של הילדים, והמשמעות היא היעדר קורלציה בין כושר השתכרות גבוה או נמוך לבין מילוי חובת תשלום מזונות ילדים. אפילו גבר הנמצא תחת הליכי פשיטת רגל או הוצאה לפועל חייב במזונות קטינים. יתרה על כך, אב חייב במזונות ילדים כאשר אין הוא נשוי לאם הביולוגית וגם אם הוא נשוי לאישה אחרת. חובת המזונות שרירה וקיימת גם כאשר הגבר אינו מכיר בילדים וטענת הגנה של "גניבת זרע" אינה עומדת לרשותו באופן אוטומטי. בנוסף, אי תשלום מזונות הוא עבירה פלילית העלולה לגרור סנקציות רבות נגד החייב: הליכי הוצאה לפועל, עיכוב יציאה מן הארץ ומאסר.
צרכי הילדים וגובה מזונות הילדים
צרכי ילדים מתחלקים לצרכים הכרחיים החיוניים לקיומם של הילדים, כגון מזון, הלבשה, הנעלה, מגורים, חינוך וכדומה, ולצרכים מדין צדקה: חוגים, בילויים, מתנות, טיולים ומעון יום. הצרכים ההכרחיים הם תחת אחריותו של האב בלבד והאם אינה אחראית להם מבחינה כלכלית, בעוד צרכים מדין צדקה מוטלים על האב רק אם ידו משגת ואם הוכח כי הילדים היו רגילים לרמת החיים הנ"ל טרם פרידת ההורים.
הדין העברי מייחס משמעות לגיל הילדים בבואו לקבוע את גובה המזונות. החלוקה היא לשלוש קבוצות עיקריות:
עד גיל 6 – בקבוצת הגיל הזו נטל המזונות מוטל באופן מלא על האב. הילדים נקראים "קטני קטינים" וחובת האב לפרנסם גם אם אין לו כל הכנסה.
גילאים 6-15 – בקבוצת הגיל הזו האב ממשיך להיות אחראי על פרנסת הילדים, אך לגבי הצרכים מדין צדקה נדרשת בדרך כלל השתתפות שווה גם מצד האישה.
גילאים 15-18 – זו קבוצת הגיל בה הילד יכול מבחינה תיאורטית לעבוד, לכן כל הוצאותיו הן בגדר דין צדקה והן עוברות אל האם והאב בחלקים שווים לפי יחס הכנסותיהם.
כאמור, בתקופת שירות החובה הצבאי חייב האב על פי הפסיקה בלבד – ולא על פי הדין העברי – להמשיך ולשלם שליש מהמזונות שהועברו עד אותו מועד.
תשלומי מזונות ילדים צמודים למדד המחירים לצרכן, כאשר מבחינת מגורים חייב האב לספק קורת גג לילדיו באותה רמת חיים לה היו רגילים לפני הגירושין. הסיבה היחידה לאי תשלום דמי מזונות היא במידה ובית המשפט הגדיר את הילד בתור "בן מרדן". זו הגדרה המתארת מצב בו ילד מסרב לשמור על קשר עם ההורה המחויב במזונותיו, אינו מקיים את הסדרי הראייה שנקבעו, ממרה את פי ההורה ואינו מכבד אותו. במקרה כזה יכול בית המשפט לצמצם או לבטל כליל את דמי המזונות המשולמים על ידי האב עבור ילדו.
הגשת תביעת מזונות ילדים
תביעת מזונות יכולה להיות מוגשת על ידי האם, האפוטרופוס החוקי של הקטינים או על ידי הקטינים בעצמם. הסכמה בין בני זוג בגין חלוקת רכוש בהתאם להפחתת שיעור דמי מזונות אינה מונעת תביעה חדשה המוגשת על ידי הקטינים. במילים אחרות, יש משמעות גדולה לשאלה מי מגיש את התביעה.
קיים הבדל בין הדין העברי לבין הדין האישי. שיעור דמי המזונות וסוגיית הנושא בנטל משתנים בהתאם לדתות שונות, כאשר על פי החוק לתיקון דיני משפחה ייקבע הדין בעניין הקטינים נשוא התביעה על פי דתו של האב. גבר יהודי לדוגמא מחויב לשלם מזונות על פי הדין העברי, בעוד גבר מוסלמי יישא בתשלום המזונות מתוקף חוקי השריעה. לא זו אף זו, בתי הדין הרבניים מפרשים את הדין העברי באופן שונה מבית המשפט לענייני משפחה ולכן גם המוסד המטפל בתביעה הוא בעל משמעות.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
