זוהי סוגיה יוצאת דופן בעולם המשפט. מעורבים כאן עניינים שונים: רגשות עזים, דיני נזיקין, הגדרות של חוזים, ואינטימיות שבינו לבינה. קיימת לעיתים חוסר בהירות לגבי האם מקומה של הסוגיה בכלל שייך לבית המשפט או צריך להיפתר מחוצה לו, האם הבטחת נישואין נחשבת לחוזה מחייב, האם ניתן לאכוף חוזה זה, כיצד קובעים פיצוי למי שמפר את הבטחתו, כיצד מוכיחים שהיתה בכלל הבטחת נישואין, ועוד שאלות מרתקות.
כפי שהביעה באופן מדויק ויפה השופטת פרוקצ'יה, "הקושי האמיתי המאפיין את הסוגיה בה אנו עוסקים הוא באיתורו של קו הגבול בין הבעת כוונה, רצון או ציפייה לבין הבטחה מחייבת במשפט. גבול זה עשוי להיות דק כחוט השערה". כלומר – בית המשפט צריך ראשית כל לקבוע "שהנסיבות מצביעות בבירור עלקיומה של מחויבות ממשית לקשר זוגי קבוע …" (בע"א 89/8525בסע' 2). הקביעה היא בהתאם לנסיבות וליכולת התובע להוכיח כי נגרם לו נזק בעקבות ההסתמכות על ההבטחה. המשפט הישראלי מתייחס להבטחת נישואין כאל הסכם מחייב.
עניין זה עומד בתחום האפור שבין חוזה בעל ערך משפטי לבין עניין פרטי ואינטימי שבין שני בני זוג, עניין שקשור לתהפוכות הלב והרגש, ועל כן בתי המשפט נרתעים מעיסוק בסוגיה, שהרי כל בר דעת מבין שאין זה סביר לחייב אדם לעמוד בהבטחתו זו, ועל התובעים להוכיח באופן בהיר ומבוסס כי היתה כאן הפרת הבטחה, וכי נגרם להם נזק. מצד אחד עומדת חירותו של כל אדם לשנות את דעתו, בוודאי ובוודאי לגבי נישואין ואהבה, וייתכן כי בתום לב הבטיח נישואין אך רגשותיו השתנו, או – במקרים רבים – גילה פרטים על בן הזוג המיועד אשר גרמו לו ליסוג מהחלטתו, כמו מחלות נפש נחבאות, עבר פלילי, סיפורים משפחתיים שליליים, חוב כספי וכיוצא באלו. במקרים אחרים יש אנשים שמציעים נישואין ומבטיחים הבטחות מרחיקות לכת מתוך אינטרס כמו טובות הנאה כספיות או מיניות. כך או כך, עומדת בפנינו גם טובת הנפגע וזכותו לקבל פיצוי על ההבטחה שהופרה, מה גם שבמקרים רבים מדובר על נזק כספי.
נזק כספי עשוי להיגרם כתוצאה מהסתמכות על נישואין בהיערכות הכלכלית של האדם (למשל במקרה של אישה שעזבה את מקום עבודתה כדי לעבור לאזור מגוריו של ארוסה, או בחורה שהתרגלה לרמת חיים גבוהה בזמן מגוריה עם בן הזוג), נזק שנגרם מהכנות לחתונה, ונזק ממוני שעשוי להיגרם כתוצאה מהשלכות רגשיות כמו דיכאון, שמביאות לירידה בכושר ההשתכרות.
נזק שאינו ממוני יכול להיות עוגמת נפש, בושה, דיכאון, פגיעה בסיכויים להינשא או להביא ילדים לעולם, פגיעה בנתינת אמון ומסוגלות לקירבה ואינטימיות, ועוד.
מסכם כב' השופט אהרון ברק:"ניתן לטעון כי הסכם להינשא הוא בעל אופי אינטימי ומצוי בתחום הרגש, ולכן יש להכיר בחירות של כל צד להשתחרר מההבטחה בלי שיהיה בכך הפרה, אולם המשפט הישראלי אינו יכול להיות אדיש להסכמה להינשא, ואינו צריך להשאיר הסכמה זו במשבצת המעניקה חופש החלטה לכל אחד מהצדדים." והוא ממשיך ומנמק: "ראשית, הפרת הבטחה להינשא עשויה לגרור נזק לצד השני ואין צידוק ענייני שלא לאפשר קבלת פיצוי על נזק זה. פגיעה בהיבט הרכושי של ההבטחה להינשא צריכה להיתקל בתגובה רכושית בדמות פיצויים על הנזק שנגרם. שנית, המשפט אינו שולל תוקף משפטי מחוזים המבוססים על אדנים רגשיים והנוצרים בנסיבות אינטימיות בינאישיות" (בע"א 5258/98 פלונית נ. פלוני)
גובה הפיצויים המגיע לנפגע מהפרת הבטחת נישואין שנוי במחלוקת. מצד אחד טוענת יפה השופטת א. פרוקצ'יה "דווקא כשמדובר בהפרת חוזה המצוי בתחום חיי הרגש והאינטימיות של האדם, הנזק הנפשי הנגרם כתוצאה משברון הקשר הבינזוגי עשוי במרבית המקרים להיות הנזק העיקרי והראוי ביותר לפיצוי. הגבלת התרופה החוזית בכגון דא לנזק ממוני בלבד לא תשקף על פי רוב את מלוא הנזק האמיתי והיא עלולה להחטיא את תכליתו המרכזית של הפיצוי על פי מושגי המשפט המקובלים." מאידך הנטייה הרווחת היא לפסוק פיצויים בסכום נמוך במיוחד, על מנת שלא ייווצרו מצבים שאנשים ילכו להתחתן רק כדי להימנע ממתן פיצויים, וכן להרתיע תביעות שווא שמבוססות בעיקר על לב שבור ונקמנות.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
