בית המשפט העליון קבע בדעת רוב כי בעל יעביר לאשתו מחצית מן הזכויות בדירה שרכש ללא משנתא, זאת על אף שהרכישה בוצעה כארבע שנים לפני הנישואין, לפני שהבעל הכיר את אשתו ולמרות שהדירה רשומה על שמו בלבד. פסק דין זה מעלה תהיות לגבי האופן בו יש להתייחס אל שיתוף בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין. פסק הדין המובא לעיל מתייחס אל חוק יחסי הממון בין בני זוג, אולם ישנה סבירות לכך שהוא פוגע בעיקרון הפרדת הרשויות. השאלה העקרונית לה הקדיש בית המשפט העליון את מרבית הדיון היא האם קמו לבן הזוג השני זכויות בדירה במרוצת השנים. עוד דן בית המשפט העליון ביחס בין הוראת סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג לבין התנהגות הצדדים במרוצת שנות הנישואין המשותפות.
הדירה שנרכשה על ידי הבעל טרם הנישואין שימשה למגורי המשפחה. הנחת המוצא של דיני משפחה ובתי המשפט בישראל היא שנכס המצוי בבעלותו של אחד מבני הזוג ערב הנישואין, נותר בבעלותו המלאה גם בשעת פקיעת הנישואין. נכס זה לא אמור לכאורה להיכלל במסת הנכסים במסגרת הסדר איזון המשאבים. לצורך איזון המשאבים יש לרשום את נכסי כל אחד מבני הזוג, פרט לנכסים שאין לאזן את שווים. כאשר אין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע למי או באיזו דרך יבוצע האיזון, רשאי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני לדון במקרה לפי הנסיבות. הוא אף רשאי לקבוע את מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים.
משמעות הנכס "החיצוני"
עוד לפני הדיון המופיע לעיל קבע בית המשפט במספר הזדמנויות כי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון – הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין – אינו מונע יצירת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי החל על העניין, כגון דיני קניין, חוזים, נאמנות, עיקרון תום הלב וכדומה. יתרה על כך, הדברים אמורים גם בנכס "חיצוני" הנרכש על פי הרישומים על ידי אחד מבין בני הזוג טרם הנישואין. נטל ההוכחה מוטל אם כן על בן הזוג שאינו רשום כבעלים של הנכס ושהינו "המוציא מחברו". יש להדגיש כי טענת אחד מבני הזוג לזכויות בנכס שנרכש על ידי בן הזוג השני טרם הנישואין יכולה להתבסס על הדין הכללי אך לא על חזקת השיתוף, אשר לגביה נקבע במפורש שאינה חלה במקביל להסדר איזון המשאבים. הנכס "החיצוני" במקרה שלהלן הינו דירת המגורים, אשר לגביה מודגש אופיה וייחודה כנכס משפחתי מובהק ולפיכך נקבע כי מבחינת נטל ההוכחה יש מקום להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת.
בני זוג שהתחתנו לאחר תאריך 1.1.74 כפופים לחוק יחסי הממון ולגביהם מודגש כי לשם הכרה בשיתוף בדירת מגורים שהובאה לנישואין על ידי אחד מבני הזוג, יש להראות נסיבות עובדתיות נוספות. מתוך נסיבות אלו אמור בית המשפט להסיק, מכוח הדין הכללי, הקניית זכויות בדירת המגורים. עוד נקבע כי "גבולות הגזרה" בעבור אותן נסיבות עובדתיות "נוספות" אינם חדים. אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות הקיימות במסגרת הדינאמיקה המשפחתית של חיי הנישואין. לכן, בתי המשפט מתלבטים בין מקרה למקרה ונדרשים להפעיל מערכת שיקולים מורכבת באשר לנכס הספציפי וכוונת הצדדים לגביו.
כוונת שיתוף בנכס
באופן כללי, על בן הזוג שמבקש שיוקנו לו מחצית מהזכויות בדירת המגורים שרשומה על שמו של בן הזוג האחר, מוטל להוכיח מעבר לקיומם של חיי נישואין משותפים את קיומו של "דבר מה נוסף" שיעיד על כוונת שיתוף בנכס הספציפי. במרבית המקרים מקבל בית המשפט השקעות כספיות כהוכחה לכוונת השיתוף. עם זאת, כוונת שיתוף ספציפית יכולה לבוא לידי ביטוי גם בהבטחות, מצגים אקטיביים והטעיה אקטיבית. אין צורך להציב רף הוכחה גבוה של הטעייה אקטיבית, ולרוב די במצגים נמשכים בדבר כוונה למכור את דירת המגורים ולרכוש דירה חדשה משותפת.
בית המשפט קבע בפסק הדין האמור פרמטרים אשר אותם מומלץ להביא בחשבון בכל דיון בשאלה האם להכיר בשיתוף ספציפי בדירת מגורים. בין היתר, בית המשפט מונה את אורך חיי הנישואין, שיפוץ מאסיבי והתנהגות הצדדים בתור אינדיקציות לכך שמדובר ברכוש משותף.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
