האם לאפשר לאב אסיר העברת מכתב לבתו למרות התנגדותה?
החלטה שניתנה ב -2/2/14 בבית המשפט המחוזי בחיפה לגבי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. התיק עוסק בתביעתו של אב, המרצה עונש מאסר בפועל, לקיים קשר והסדרי ראיה עם בתו הקטינה באמצעות העברת מכתב אישי דרך העובדות הסוציאליות. בית המשפט לענייני משפחה הורה לאפשר העברת המכתב, לאחר ראיון עם הבת הקטינה, וכן חוות דעת מטעם פסיכולוג קליני, התפתחותי ורפואי שהמליצה על מיסוד תקשורת מסוימת בין האב ובתו בכדי שלא ייווצר נתק מוחלט וסופי ביניהם.
אם הילדה, שהיא המבקשת בבקשת הערעור למחוזי, מתנגדת להעברת המכתב, ולכל סוג של יצירת קשר בין האב לבתו. לטענתה האב סירב להכיר בביתו מאז לידתה והקשר ביניהם נותק כליל עוד בשנת 2007, עת נפרדו ההורים. הבת מסרבת בתוקף לקיים כל קשר עם אביה, ואין לכפות עליה קשר שכזה. בנוסף מציינת האם כי העבירה בגינה מרצה היום האב את מאסרו היא פגיעה מינית בבת אחרת שלה (שאינה ביתו).
הכרעת השופטת סארי ג'יוסי בבית המשפט המחוזי היתה לדחות את הבקשה, ולאפשר את העברת המכתב, מהטעמים הבאים: בית המשפט המחוזי לא מצא פסול בהתנהלותו ופסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה. אמנם אין ספק כי הילדה אינה מעוניינת בקשר עם אביה. בית המשפט עדיין מכבד את רצונה והיא חופשייה לעשות עם המכתב כראות עיניה, ולהמשיך בסירובה לקיים קשר עם האב. חוות הדעת המקצועית נותנת חשיבות לאפשר ערוץ תקשורת, ולו מינימאלי, בין האב לבת, ולכך מתייחס בית המשפט בהחלטתו.
האם העלתה שני נימוקים נוספים נגד קיום הקשר, ושניהל לא נמצאו רלוונטים. הראשון היה כי האב מעוניין בחידוש הקשר ממניעים שאינם טהורים כי אם על מנת להרוויח הישגים במשפט, והשני הוא כי הדבר יגרום למשבר משפחתי חמור בגין תגובותיהם של האחים האחרים. אולם, המשפט הסתיים זה מכבר ואין לאב מה להרוויח שם, ובנוסף נבדק ונמצא כי האחים אינם מתנגדים לחידוש הקשר בין הקטינה לאביה, כך שהנימוקים האלו אינם תקפים.
אנו רואים בהכרעה זו של בית המשפט דוגמה יפה למימוש עקרון טובת הילד, והבעייתיות הכרוכה בדבר. הקטינה עצמה התנגדה לקיום קשר עם אביה, אך בית המשפט מצא את הראייה הרחבה יותר, של מתן סיכוי לקשר בין הורה וילדו, גוברת, מתוך כוונה לטובת הילדה. בית המשפט מציין כי ההחלטה ניתנה מתוך ניסיון לגשר על התהום הפעורה בין האב לבתו, תהום ההולכת ומתרחבת ככל שהזמן חולף ללא ניסיון מינימלי ליצירת קשר. בית המשפט מדגיש כי חידוש הקשר אינו מטרה עליונה לשאוף אליה בכל מחיר כי אם בהתאם לטובת הקטינה, במידה ובהיקף הנכון. כלומר, ההתמקדות אינה בזכותו של האב לקשר עם בתו כי אם בזכותה של הבת לנוכחות אב בחייה (גם אם כרגע היא בוחרת לא לממש זכות זו)
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
