בפסק דין מעניין שניתן החודש (מאי 2014), מתואר דיון בתביעה למתן צו עיכוב יציאה מהארץ, בו עלו והתנגשו שני עקרונות יסוד: חופש התנועה והחירות וכן חופש העיסוק, לעומת זכותם של קטינים לקבל את מזונותיהם.
בתביעה שהגישה אם לארבעה ילדים נגד בעלה לשעבר, אבי ילדיה, ביקשה האשה לעכב את יציאתו מהארץ, מחשש שיישאר בחו"ל לצמיתות והילדים יאבדו את מקור מזונותיהם. האשה, השוהה בעת הבקשה עם ילדיה במקלט לנשים מוכות, טוענת כי יש לאב אפשרות לבסס את המשך חייו באופן מלא בחו"ל ולהתנער מחובת המזונות המושתת עליו, וכי מדובר באדם אלים שלא ניתן לסמוך עליו כי יעמוד בחובותיו אלו. המשיב טען לעומתה כי בקשת עיכוב היציאה מהארץ באה מתוך רצון של המבקשת לנקמה בו על תהליך הגירושין שנעשה בבית הדין הרבני, כי הוא עומד בחובותיו לתשלום מזונות במלואם ובמועדם, וכי נסיעותיו לחו"ל הם לצורכי פרנסה, וכל הגבלה שלהם תפגע בזכויות יסוד.
כך אנו רואים את שני ערכי היסוד: חופש התנועה אל מול זכות הקטינים לקבלת דמי מזונותיהם, עומדים זה כנגד זה, ובנוסף לזאת ניתן לטעון כי שלילת חופש התנועה של המשיב ונטילת אפשרות לצאת את הארץ, יכבידו על יכולתו לעמוד בפסק הדין של דמי המזונות, שכן עסקיו ממוקמים בחו"ל והנסיעות דרושות על מנת להשתכר ולפרנס את ילדיו.
כבוד השופטת נלי רוסמן גליס מסבירה יפה בפסק הדין כי שני העקרונות יסודיים וחשובים הם, אך לפי רוח המשפט העברי, ניתן משקל רב יותר לערך כבוד האדם, הנמצא בבסיס הזכות של קטינים לקבל דמי מזונותיהם, ובמידה ויש התנגשות יגבר ערך זה על הזכות לצאת מהארץ, ואף על שיקול ההכבדה בביצוע חובת המזונות.
אמנם יש להביא ראיות לכוונתו של המשיב לצאת מהארץ לבלי שוב, ולהתנער מחובותיו כלפי ילדיו, אך קשה להוכיח כוונות כאלו, ובגלל חשיבות הבטחת מצבם הכלכלי של הקטינים מסתפקים בחשש בלבד לכוונה, ועליהם מסתמכים.
בכל זאת, על מנת לאפשר למשיב להמשיך את ענייניו ועסקיו בחו"ל ניתנה לו האפשרות לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ, בכפוף להמצאת כתב ערבות החתום על ידי שני עדים על סך כולל של 600,000 ₪, או העמדת נכס או זכות כספית (דירה למשל) בסכום זה, כערובה.
השופטת מוסיפה ואומרת, כי יש לשים דגש על שימור הקשר בין האב לילדיו, קשר אשר ניתק גם בעקבות השהייה במקלט לנשים מוכות, ואף פנתה לרשויות הרווחה להמשך טיפול בעניין.
נרחיב מעט על "צו עיכוב יציאה מהארץ". בהקשר של גירושין, הגשת הבקשה להוצאת הצו נעשית לרוב מתוך אחד משני הטעמים: כדי למנוע בריחת בן הזוג לפני סיום תהליך הגירושין (דבר שמעמיד בסיכון של מצב עגינות), או בריחת בן הזוג על מנת להתנער מחובת תשלום דמי מזונות. לעיתים מעוכבת יציאתם מהארץ גם של ילדים משותפים של הצדדים, בכדי למנוע את הברחתם מהארץ. במצבים מסוימים, כמו למשל כאשר פרנסת בן הזוג תלויה ומושפעת מנסיעותיו לחו"ל, ואין רוצים לפגוע בהכנסותיו, יוטלו הגבלות על הנסיעה ואף ערבויות כספיות או נכסים (נדל"ן לדוגמה) שמטרתן להבטיח את חזרתו. בזמן הגשת הבקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ יש להוכיח חשש כן ורציני שיציאתו מהארץ של בן הזוג עלולה לסכל או לדחות באופן חמור את התהליך המשפטי. צו העיכוב מתעדכן ומועבר למחשבי ביקורת הגבולות פעמיים ביום.
לעיתים נעשה שימוש בבקשת עיכוב יציאה מהארץ לשם הפעלת לחץ על הצד השני (למשל להסכים למתן גט, או לוותר על זכויות ודרישות שונות בתיק הגירושין), ועל השופטים לעשות את ההבחנה בין הוצאת צו לשם הפעלת לחץ או מתוך חשש אמיתי לפגיעה בתהליכים המשפטיים או תשלומי מזונות. יש לתת את הדעת, כמו בדיון שהבאנו לעיל, על איזון בין החשש מבריחת בן הזוג לבין ההכבדה על יכולת ההשתכרות הנגרמת מהגבלת יציאתו מהארץ.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
