ארי ורות פנו לטיפול זוגי לאחר שנות נישואין רבות, שבסופן תקופת התרחקות וניכור. רות לחצה על ארי ללכת לטיפול כמוצא אחרון לפני גירושין, לאחר שהרגישה כי באו מים עד נפש, וכי איננה מסוגלת לחיות יותר בבית ללא קירבה, ללא צחוק ומגע, וכי כל הניסיונות לגשר על הפערים הסתיימו בחילופי האשמות והתבצרות כל אחד בעמדותיו. בטיפול ניתן פתח לביטוי, כל אחד לתחושותיו, והחלו להיחשף תיסכולים וקשיים שעלו לאורך השנים – ואף לפני הנישואין. ארי התוודה על מערכת יחסים שניהל מחוץ לנישואין, והזוג התמודד עם כאב ואשמה בעקבות החשיפה. בהעמקת הטיפול הגיע ארי להבנת הגורמים שהביאו אותו לחפש את מילוי צרכיו מחוץ לבית, ורות נוכחה לדעת עד כמה הפחד שלה להישאר לבד משפיע על דפוסי ההתנהגות שלה. לאחר תהליך ממושך, במהלכו היו בני הזוג על סף פרידה, איבדו את האמון ביניהם ובנו את יסודותיו מחדש, הם בחרו מחדש זה בזו והמשיכו לחזק את הקשר בעיקר על ידי תקשורת גלויה, והבנה של מה שמתחולל בתוכם.
טיפול זוגי מתמקד במערכת היחסים בין בני זוג, במטרה ליצור צמיחה שינוי ביחסיהם. הטיפול הזוגי התפתח במחצית השניה של המאה ה-20, והתבסס על תיאוריות וגישות פסיכולוגיות שונות הקשורות למערכות תקשורת, להשפעות סביבתיות וחברתיות על נפש האדם, ולתפקיד הזוגיות והמשפחה בהתפתחות.
כיום, זוגות רבים פונים לטיפול זוגי, במטרות שונות: חלקם מבקשים לפתח את הקשר ביניהם ולהעמיקו, יש הרוצים לפתור בעיות שונות שלא הצליחו לגשר עליהן בכוחות עצמם, וחלקם מגיעים לטיפול זוגי כאחד השלבים האחרונים לפני פרידה, בניסיון להציל את הקשר. ישנם זוגות הפונים לטיפול זוגי כדרך לסיים את הקשר – לעיתים במודע ובמתכוון ולעיתים שלא במודע, ובמהלך הטיפול עולה ונחשף הרצון לפרידה.
מטרתו של הטיפול הזוגי אינה להציל את הנישואין בכל מחיר, כי אם לסייע לבני הזוג – בראש ובראשונה כל אחד מהם כשלעצמו – לראות את האמת לגבי רצונותיו, תחושותיו וריגשותיו במישור הזוגי (פעמים רבות הם קשורים לתחומים נוספים בחיים, שמשפיעים על הזוגיות), ללמוד לבטא אותם, ומתוך כך לבנות תקשורת בין בני הזוג שמבוססת על ביטוי והקשבה, ולא על תגובות והאשמות. לעיתים תקשורת אמיתית ופתוחה, וגישה חופשית יותר למתרחש עמוק בלב דווקא יביאו לסיום הקשר, אך יהיה זה בדרך מודעת, אחראית, ושלמה.
טיפול זוגי עשוי להתאים לבני זוג העומדים בפני פרידה, גם אם בעקבות משברים קשים כמו בגידה, אלימות, שכול או תקופה ארוכה של ניכור ומרחק. הטיפול הזוגי משתמש בכלים ובגישות פסיכותרפיות שונות על מנת לסייע לבני הזוג להבין את האחריות האישית שלהם – כל אחד מהם – למצב הקיים. האחריות האישית כוללת הבנה של הדפוסים שמתוכם אנו מתנהלים, דפוסים שמשפיעים על ההתנהגות בבית ועם בן הזוג, וקבלת כלים לשינוי הדפוסים. הבנה של הרקע ממנו התחילה הזוגיות ומתוכו בחרו בני הזוג זה בזו. חלק חשוב בטיפול הזוגי הוא בנייה של תקשורת. רוב האנשים אינם יודעים באמת כיצד לבטא את עצמם – לומר בצורה פשוטה איך הם מרגישים ומה הם רוצים, במקום להשתמש בהאשמות ובהשלכות על בן הזוג, ולהגיע למצבים של התפרצויות, ריבים או ריחוק בגלל קושי לבטא את מה שעובר עליהם.
הטיפול הזוגי הוא מרחב מוגן בו אמור להיות לכל אחד מבני הזוג חופש להביא את כל מה שיש בו, מבלי לזכות בתגובות הרגילות מהבית כמו: זלזול, כעס, התנגדות, התעלמות, ועוד. המרחב המוגן מאפשר להעלות כעסים, תיסכולים, אכזבות ורגשות מודחקים נוספים שלא ניתן להם מקום בהתנהלות היומיומית. כך קורה פעמים רבות שבטיפול זוגי נחשפים סודות כמו בגידה, ורצון להיפרד, והטיפול מעניק מעטפת הגנה ומאפשר התמודדות עם מה שעולה בצורה מבוקרת ומווסתת.
אחת המטרות העיקריות של טיפול זוגי הוא בחינת הבחירות של בני הזוג לאורך השנים, ומתוך כך הגעה לבחירות חדשות – להתקרב, להעמיק את הקשר, או להיפרד ולצאת לדרך חדשה. במידה ובוחרים בני הזוג להיפרד, משמש הטיפול הזוגי כתמיכה לתהליך, מרחב לביטוי הקשיים והכאב הכרוכים בפרידה, ומתן כלים להתמודדויות השונות, מול הילדים, המשפחה המורחבת, ושאר המרכיבים במהלך.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
