פסק דין שניתן לאחרונה ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים מדגים את מגמת בתי המשפט להכיר יותר ויותר בתביעות לשלילת מזונות מילדים המתנכרים לאביהם ומתנהגים כלפיו באופן מחפיר וקיצוני.
במקרה שנדון בביהמ"ש דובר בשני ילדים בגיל 17 ו- 13, אשר התנכרותם כלפי אביהם באה לידי ביטוי בכך שהם סרבו ליצור קשר עם האב במשך שנים.
יתר על כן, הילדים נוהגים להתבטא כלפי האב בשנאה וזלזול קיצוניים במילים קשות היותר "חולה נפש", "בהמה", "שערפאת יגיש לנו עזרה ולא חולה הנפש הזה".
בית המשפט קבע כי במשך כל השנים האם היא זו אשר מניעה את הילדים להתנכר לאב ולסרב להיפגש עימו .
בית המשפט קבע כי האם מונעת ע"י רגשותיה הפגועים מעצם החלטת האב להתגרש ממנה, ועושה הכל כדי למנוע טיפול מקצועי בילדים ולמנוע כל שינוי בעמדתם לקראת חידוש הקשר עם אביהם.
בית המשפט הסתמך בין היתר על תסקיר סעד שקבע כי גם האם המסרבת לכל ניסיון של התערבות טיפולית, היא זו שמונעת את הקשר בין הילדים לבין האב והיא תומכת בילדים בהתנכרותם כלפי אביהם.
הילדים בתמיכת אימם סרבו לכל ניסיון של ביהמ"ש לקיים הליך טיפולי, כולל ניסיון התערבות של פסיכולוגית מומחית, אשר נכשלה בכל מאמציה.
בית המשפט הגדיל לעשות והזמין את הילדים לשיחה בבית המשפט אולם הם גם לניסיון זה הם סרבו.
בנסיבות אלה קבע ביה"ש כי אין מנוס מלקבוע קביעה עקרונית כי יש לראות בילדים אלה סרבני קשר.
לפיכך, לגבי הילדה שהנה בגיל 17, פסק ביהמ"ש כי היא גדולה ועצמאית להחליט בדבר התנהלותה ולנוכח התנהגותה הסרבנית כלפי האב יש לשלול ממנה את מזונותיה ולבטל כליל את חיוב האב במזונותיה.
אשר לילד שהנו בגיל 13, היות שלא ניתן לומר שדעתו עצמאית לגמרי והוא עדיין נתון להשפעת האם, הרי שלא יבוטלו מזונותיו אלא יופחתו, וביהמ"ש העמיד את חיוב האב במזונות הילד על סכום של 750 ₪.
למרבה הצער, מדובר בעוד מקרה של סכסוך קשה בין שני הורים, אשר נעשה "על גבם" של הילדים וגורם להם לנזקים חמורים ובלתי הפיכים.
אולם יובהר כי הכלל הוא שאין לפגוע במזונותיו ובאמצעי מחייתו של ילד אשר נפל קורבן לסכסוך הקשה בין הוריו, אפילו הוא סרבן קשר.
עם זאת, ביהמ"ש יעשה כן בנסיבות קיצוניות כדוגמת המקרה המתואר לעיל, כאמצעי אחרון ולאחר שכל הניסיונות הטיפוליים כשלו, ולדעתי במיוחד כאשר הכישלון מקורו בכך שהאם פועלת לטרפד כל ניסיון לחידוש הקשר.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
