חיסיון בתהליך גישור

תהליך גישור מתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט ומטרתו לספק אלטרנטיבה לתהליך המורכב, הכוחני לעיתים והכפוי שבבתי המשפט. אלטרנטיבה נינוחה ומאפשרת יותר בין הצדדים, שתביא להסכם פשרה. בתהליך שני הצדדים מביאים לידי ביטוי את עמדותיהם ורצונותיהם בפני גורם שלישי, ניטראלי, הוא המגשר.

אחד המאפיינים הבסיסיים בגישור הוא היותו מנוהל תחת חיסיון.

מקור החיסיון בגישור הוא בסעיף 79ג בחוק בתי המשפט, בו נאמר כי "דברים שנמסרו במהלך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". חיסיון זה רחב מאד, וכולל את הצדדים הבאים לגישור ואת המגשר עצמו, ואינם מאפשרים לבתי המשפט להפעיל את שיקול דעתם לגבי גילוי מידע שנמסר בגישור וקבלתו כראיה. כלומר, החיסיון מוחלט, למעט מקרים חריגים בהם נדון בהמשך.

הסיבות לחיסיון נרחב שכזה טמונות בהווייתו של תהליך הגישור:

זהו תהליך המבוסס על שיתוף פעולה של הצדדים ונכונותם לשבת יחד למשא ומתן. אין בו כפיה ואכיפה כפי שקיימת בבתי המשפט, ונכונות זו יכולה לנבוע רק מתחושת ביטחון ואמון של הצדדים, בדיסקרטיות, כנות, תקשורת חופשית וגילוי לב. כלומר – החיסיון הוא תנאי הכרחי לאפשר תהליך שכזה.

בנוסף, נועד החיסיון להגן על צד תמים יותר בסיכסוך מפני ניצול של הצד השני ושימוש בתכנים העולים בגישור לרעתו במסגרת תהליכים משפטיים מאוחרים יותר.

עוד עיקרון בסיסי עליו מושתת הגישור הוא הניטרליות של המגשר. לפיכך החיסיון מגביר את אמונם של הצדדים בו, והידיעה כי לא ישתמש בתכנים למתן עדות או כל פעולה אחרת לטובת אחד הצדדים במועד מאוחר יותר.

החיסיון עצמו עשוי לעודד אנשים להגיע לגישור במקום להשתמש בשרותי בית המשפט (דבר שאותו מבקשים לעודד במערכת המשפטית), בעיקר במקרים רגישים במיוחד בהם נדרשת חשאיות.

החיסיון חל על כל תכני הגישור: מה שנאמר בגישור על ידי הצדדים והמגשר, מסמכים שהוגשו, הצעות אותן העלה המגשר בפני הצדדים, וכל מידע שהובא בפני המגשר במהלך הגישור.

חובת הסודיות חלה על מידע מתוך הגישור שאסור לחשוף אותו בבית המשפט, ואין להשתמש בו כראיה משפטית. החריגים הם במקרה בו שני הצדדים מסכימים למסירת מידע, אם תהליך הגישור נפסק מסיבה כלשהי (וגם אז אין רשות לחשוף את סיבת ההפסקה), במקרה בו הצדדים טרם הגיעו להסכם ונדרשת פנייה לבית המשפט לעיכוב ההליכים. עוד חריג הוא במקרה בו אחד הצדדים פעל שלא בתום לב במסגרת הגישור, כמו למשל הסתרת נכסים, הגשת תביעה בערכאה נוספת במקביל לתהליך הגישור, ועוד. עוד חריגים בהם כן מותרת חשיפה של תכנים מהגישור הם מקרים בהם האינטרסים הנגדיים לחיסיון גוברים על חשיבות החיסיון, כמו במקרה של התעללות בילדים שנחשפת בגישור, ומותר לדווח עליה, או פשע אחר. כאן נתונה לוויכוח השאלה מהי רמת הפשע עליו מותר לדווח – האם גם פשע עתידי נכלל בחריג זה?

יש אומרים כי רק פשע מתמשך או פשע עתידי העשוי לגרום לנזק גופני או מוות חייב בגילוי ואילו פשעים אחרים נמצאים מתחת לחובת החיסיון מבחינת חשיבות גילויים. חריג נוסף הוא הקביעה כי ראיות שהיו יכולות להתגלות בהליך משפטי ולא הוכנו במיוחד לשימוש בגישור אינן חסויות, וזאת על מנת למנוע מתהליך הגישור להיות מנוצל לרעה כמקום בו מוסתרות ראיות שהצדדים אינם מעוניינים שייחשפו בהליך משפטי, על ידי הצגתם בגישור ובכך הפיכתם לחסויות.

לסיכום, ראינו כי חובת החיסיון בגישור היא אחת מאבני היסוד של התהליך, וחיונית ביותר על מנת לאפשר שיתוף פעולה וניסיון משותף להגיע להסכמה. החיסיון מעוגן בחוק וחל גם כנגד בית המשפט, למעט מספר חריגים. קיים דיון על היקף החיסיון ותוקפו שנובע ממדיניות האינטרסים – מצד אחד הרצון לשמור את הגישור מוגן מכל אפשרות של שימוש חיצוני במידע המוגש בו, ומצד שני אינטרסים נגדיים המחייבים את גילוי המידע.