בוגרת משפטים הגישה תלונות סרק במשטרה נגד בעלה עורך הדין וחויבה להתגרש ממנו
מאת עו"ד נתנאל ירימי, מומחה לדיני משפחה
בתיק גירושין שנדון לאחרונה בפני בית הדין בבית הדין הרבני בתל אביב, נדונה תביעת גירושין של בעל, עורך דין במקצועו, נגד אשתו שסיימה את לימודי המשפטים וטרם החלה את לימודי ההתמחות.
בית הדין קיבל את עמדת הבעל, וקבע כי האשה היא הגורם העיקרי לסכסוך בין בני הזוג. בית הדין בדק את תיק חקירת המשטרה בעניין בני הזוג וקבע כי האשה הגישה תלונות סרק במשטרה וכי ניהלה מסע אינטנסיבי להרחקת הבעל מן הבית. ביה"ד תיאר בחומרה רבה את התנהגותה ופעולותיה של האשה והתייחס אליה כמי שהתנהגה בפרובוקטיביות ומתוך מטרה לפגוע ולהזיק לבעל לשמו הטוב ולפרנסתו. ובלשון בית הדין: "מדובר בבני זוג משכילים, הבעל הוא עו"ד במקצועו, וגם האשה סיימה את לימודי המשפטים, האשה הייתה מודעת היטב למשמעות של הזמנת משטרה לביתם בשעות הלילה המאוחרות, ולנזק שהדבר עלול לגרום לתדמית הבעל ולפרנסתו כעו"ד. היא גם הבינה היטב שאין בתלונתה ממש, וכי המשטרה לא תעשה דבר עם תלונה סתמית. ולכן הייתה הזמנת המשטרה בבחינת הטרדה לשמה, אולי מתוך תקוה שימליצו לבעל להתרחק מן הבית לזמן מה."
עוד קבע בית הדין כי הבעל עזב את דירת המגורים מפחד מהתנהגות הפרובוקטיבית של האשה ותלונות השווא וכי הבעל היה נתון במצב של "מלכודת ופחד תמידיים מפני פרובוקציות" ולכן עזיבתו את הבית מוצדקת וראויה.
בית הדין קבע מפורשות כי האשה יצרה מצב בו אין מנוס מגירושין, כי היא במו ידיה ובהתנהגותה גרמה לבעל להתרחק מהבית. בית הדין קבע גם כי התנהגות האשה הביאה למניעת יחסי מין בין הצדדים וגם מנימוק זה יש לקבל את תביעתו של הבעל לגירושין. בשולי הדברים קבע ביה"ד כי בני הזוג "ניהלו חיי זוגיות פתוחים תוך שהם שומרים על קשרים קודמים עם חברים וחברות מלפני הנישואים". וקבע כי כבר מראשית הנישואים לא השכילו לבנות לעצמם מערכת נישואים יציבה. להיפך, לדברי בית הדין הם "המשיכו לקיים מערכות נפרדות של יחסים הדוקות עם חברים אחרים וכל אחד מהם שמר על עולמו הפרטי בלי לשתף את זולתו, גם את הבילויים והחופשות לרבות הטיולים לחו"ל עשו בנפרד."
עוד קבע בית הדין כי בטרם פתיחת הליכי הגירושים הבעל עשה מהלך "מאוד משמעותי" כשהלך לקראת האשה וקיבל את דרישתה להתרחק מהוריו, למכור את דירתו שהייתה בסמיכות להוריו ולרכוש תחתיה דירה בתל אביב. הבעל גם שיפץ את הדירה ועזב את עבודתו כדי לחזור מוקדם יותר הביתה, וכל זאת על מנת לפייס את האשה ולצורכי שלום בית. בית הדין קיבל את עמדת פקידת הסעד של לשכת הרווחה אשר בתסקיר שהגישה לבית הדין כתבה היא כי הצדדים "מתגוררים אמנם בדירה אחת אך בנפרד, רגשי ופיזית, ובהצהרה משותפת על רצון להתגרש". יתרה מזו, בית הדין ניסה לפשר בין הצדדים ואף העלה הצעות פשרה אולם האשה סירבה לכל הצעה ולכל ניסיון פשרה. על סמך כל הנסיבות המצטברות דלעיל קבע בית הדין בפסק דין כי האשה חייבת להתגרש מהבעל חרף התנגדותה לגירושין.
עו"ד נתנאל ירימי, אשר ייצג את הבעל מבהיר כי, פסק דין לחיוב בגירושים הוא אקט נדיר בפסיקת בתי הדין הרבניים, והוא אינו ניתן להשגה בנקל. למעשה מדובר באקט בו כופה בית הדין על אחד מבני הזוג להתגרש מבן הזוג השני, וזאת חרף התנגדותו. אחד המקרים הבודדים של חיוב בגירושים הוא בדרך כלל מקרה של בגידה אולם גם כאן ידרוש בית הדין הוכחה חד משמעית וחזקה למעשה הבגידה, ובלשון בית הדין יש להראות "קולמוס בקסת". דהיינו, בית הדין ידרוש צילומים של ממש המראים קיום יחסי מין ברמה של "חדירה" של ממש.
במקרה שלפנינו חרג בית הדין מהקונספציה הזו, כאשר חייב את האשה בגירושים ללא שהוכחה בגידה כלל, לא קלמוס ולא קסת, אלא על סמך נסיבות עובדתיות מצטברות שמהן הסיק בהיגיון ובשכל ישר ובאופן חד משמעי כי אין מנוס מחיוב בגירושים וסיום וחיסול סגת הנישואים שכיום הם נישואים "על הנייר".
מדובר בבשורה מבורכת לכל אותם העגונים אשר בני הזוג שלהם מסרבים להתגרש ומחזיקים את הנישואים "על הנייר" שנים רבות מבלי שבתי הדין הרבניים מחייבים אותם בגירושין.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
