זכויות מעקל גוברות על זכויות אישה שהסכם גירושיה לא אושר בבית המשפט

בפסק דין תקדימי, דוחה בית המשפט המחוזי בנצרת תביעה של בעלת דירה וקובע כי זכויות מעקל גוברות על זכויותיה של גרושה, כיוון שאף על פי שהתגרשה כדין לא הובא הסכם הגירושין לאישור בית המשפט לענייני משפחה ולפיכך אין לו תוקף.

מדובר בתביעה של תובעת נגד שני נתבעים. התובעת ואחד הנתבעים היו נשואים זו לזה. במהלך הנישואין רכשו השניים דירה יחדיו. בהמשך, בעלה של התובעת ניהל עסק, בשותפות עם הנתבע הנוסף בתביעה. לאחר שהתפרק העסק, התחייב בעלה של התובעת להעביר לשותפו את זכויותיו הכספיות הנובעות מהעסק. בין היתר, העביר בעלה של התובעת המחאה על סך 10,000 ₪ לנתבע השני. ההמחאה לא כובדה על ידי הבנק ולכן הוגשה ההמחאה להוצאה לפועל – לגביית החוב.

במסגרת הליך ההוצאה לפועל, הוצא עיקול על זכויות הבעל בדירה שרכש עם התובעת.

בהמשך, עלו יחסי בני הזוג על שרטון והם החליטו להתגרש. עקב כך פנו לעו"ד וגיבשו יחד עמו הסכם גירושין. במסגרת הסכם הגירושין נקבע כי כל זכויות בני הזוג בדירה שרכשו יועברו לתובעת. בהמשך לכך פנו בני הזוג לבית המשפט כדי שיורה על התרת הנישואין וכך היה. לאחר מכן עזב הבעל את ישראל.

בחלוף זמן נוסף החליטה האישה למכור את הדירה שרכשה, אולם בגלל רישום העיקול שהטיל הנתבע השני, נכשלה עסקת המכירה ולא יצאה אל הפועל. עקב, כך פנתה התובעת בתביעה הזאת.

התובעת דורשת שבית המשפט ייתן פסק דין הצהרתי הקובע כי היא בעלת הזכויות בדירה וכי העיקולים שהטיל הנתבע השני בטלים ומבוטלים.

הנתבע טוען שמדובר בגירושין פיקטיביים ונסמך בטענתו על כך שבני הזוג לא הגישו בקשה לאישור הסכם הגירושין על בית המשפט לענייני משפחה. לטענתו ההסכם נחתם בגלל הקשיים הכלכליים של בעלה של התובעת וכדי למנוע הטלת עיקולים על הדירה.

השאלה המשפטית היא האם הועברו הזכויות וזכותו של מי עדיפה:של התובעת או של הנתבע השני. בית המשפט ניתח את הסוגיה מכמה בחינות:

ראשית בית המשפט קבע כי אין מדובר בגירושין פיקטיביים. הבעל איננו בישראל והוא עזב את האישה כבר בשנת 2006, לאחר חתימה על הסכם הגירושין. בגלל שהבעל עזב את הארץ לא התקיים דיון בתביעה והתביעה חודשה רק בשנת 2008 ובעקבות כך גירושי נכנסו הגירושין לתוקף. העיקול על הדירה הוטל בשנת 2007.

ס' 9 לחוק המקרקעין קובע את הכלל בנוגע לעסקאות נוגדות במקרקעין: מה קורה בכל אותם מצבים בה אדם מסוים מוכר נכס לאדם אחד וכמה זמן לאחר מכן מוכר את אותו נכס לאדם נוסף. לכאורה לשני האנשים הועברו הזכויות באותו נכס. החוק מבדיל בין כמה מצבים – בעיקר, רישום הערת אזהרה או העברת הזכויות בדירה, מקום העסקה בזמן (מהי העסקה המוקדמת מהשתיים) ותום לבו של הרוכש.

אם הבעל העביר לאישה את זכויותיו לדירה בשנת 2006, כשנחתם הסכם הגירושין, הרי שהעברת הזכויות אליה קודמת ולכן לא יכול היה הנתבע השני להטיל עיקולים על חלקו של הבעל בדירה.

הסכם גירושין, טעון את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. הדבר מופיע בהוראת ס' 2(א) לחוק יחסי ממון, הקובע כי"הסכם בין בני הזוג שאושר בפסק דין להתרת נישואין על ידי בית הדין, דינו כדין הסכם ממון שאושר לפי סעיף זה; בחוק זה "התרת נישואין" – לרבות גירושין, ביטול נישואין, הכרזה שהנישואין בטלים מעיקרם או פירוד לפי דין דתי שאינו מאפשר גירושין".

במסגרת התביעה שהוגשה ב-2006 לגירושין, לא הגישו בני הזוג את הסכם הגירושין לקבלת אישור בית המשפט. לטענת בית המשפט, ההסכם נחתם לפני הפנייה לבית המשפט לענייני משפחה ולכן טעון את אישור בית המשפט לענייני משפחה, כדי להיות תקף. בית המשפט מוסיף כי גם לאחר חידוש הבקשה להתרת הנישואין לא התבקש אישור הסכם הגירושין, כך שגם ב-2008, לא ניתן תוקף להסכם הגירושין בין בני הזוג.

אם הסכם הגירושין איננו בתוקף ולמעשה אין תוקף להעברת הזכויות של הבעל לתובעת, הרי שהעיקול שהוטל בשנת 2007 תקף.

אולם, בית המשפט לא עצר שם: בשנת 2008, חתם בעלה של התובעת על ייפוי כח לצורך העברת זכויותיו בדירה אל התובעת. אלא שהעיקול הוטל קודם לכן, בשנת 2007. משמעות הדבר היא כי על אף החתימה על ייפוי הכח – העיקול תקף ולא ניתן להעביר את זכויות הבעל בדירה לתובעת.

בית המשפט מצטט את דברי בית המשפט העליון בפרשת בנק אוצר החייל נ' אהרונוב, כי אמנם, זכותו של רוכש דירה עדיפה על פני זכויות של צדדים שלישיים, לרבות נושים עקב חובות שאינם קשורים בנכס, אבל קובע כי בעניין שלפנינו יש ללכת על פי הוראות ס' 9 לחוק המקרקעין הקובע כי בעסקאות נוגדות, הקובע כי נושה הקודם בזמן – זכותו עדיפה על פני זכות הרוכש המאוחר.

בסופו של דבר קובע בית המשפט כי לאחר שקבע שאין תוקף להסכם הגירושין, כיוון שלא נתבקש אישורו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הרי שלמעשה לא הועברו הזכויות והעיקול שהוטל תקף. לאור זאת דוחה בית המשפט את התביעה.