ברובם של מקרי הגירושין הילד צריך לנדוד בין שני בתים, בין אם זה כל כמה ימים או בסופי שבוע. כל מפגש עם הורה אחד משמעו פרידה, גם אם קצרה וזמנית, מהורה שני. המעברים והפרידות עשויים להכביד על הילדים, שזקוקים מאד לשיגרה קבועה, אך קיימות דרכים רבות להפוך את המעברים לנעימים. כיצד ניתן להקל על המעברים התכופים ולהפוך אותם לפשוטים וקלים יותר?
מוכנות ההורים – שאלו את עצמכם עד כמה קשה לכם ההורים עם הפרידה, עד כמה קשה לכם שהילד נמצא אצל ההורה השני, שלעיתים יש לכם מטענים קשים מולו, עד כמה אתם משחררים את הילד להיות באחריותו של אדם אחר, ולא תחת השגחתכם. הבינו שהגישה שלכם משפיעה בצורה מכריעה על הדרך בה הילד תופס את המעבר, וגם אם אינכם מבטאים זאת במילים, הילד חש את הקושי שלכם וסופג אותו אליו. נסו להתמודד עם הקשיים שלכם ולטפל בהם ככל היותר, כדי שהילד יקלוט מכם שדרים חיוביים ורגועים לגבי המעבר.
אל תדברו על ההורה השני בצורה שלילית בנוכחות הילדים. לא משנה כמה אתם מתוסכלים או כועסים וכואבים, נסו לא להשמיץ את בן הזוג לשעבר בפני הילדים, שכן ההורה השני הוא עדיין חלק משמעותי מחייהם.
מבחינה ארגונית – נסו לעמוד בזמנים. להביא את הילדים בזמן שנקבע ולא ליצור מצבי לחץ וכעס סביב זמנים.
הזכירו לילדים יום או יומיים לפני המעבר שהם עומדים לנסוע להורה השני
עזרו להם לארוז את חפציהם (כמובן – בהתאם לגיל הילד ואופיו), כך שלא יהיו אביזרים חשובים שנשכחו, כך שיהיה להם נוח ונעים במעבר ולא יחסרו להם חפצים אישיים. הזכירו להם לקחת חפצים בעלי ערך רגשי שיעזרו להם במידה ויתגעגעו או ירגישו לא טוב, כמו בובה, צילום, או כל אובייקט אחר בעל ערך רגשי, במיוחד אם יש לילד אובייקט מעבר שמשמש אותו לנחמה והרגעה.
נסו להסיע את הילד ולהשאיר אותו אצל בן הזוג, ולא לבוא ולקחת אותו (כלומר, תמיד להביא את הילד, ולא לבוא לקחת), על מנת שלא להגיע בזמן לא מתאים ולהתערב בצורה בלתי צפויה במפגש של הילד עם ההורה השני.
מומלץ לדבר עם הילד בכל יום כשהוא נמצא אצל ההורה השני. חשוב לילדים לדעת שהוריהם חושבים עליהם ומתעניינים בהם גם כשהם לא שם. ומעבר לכך – חשוב לילדים פשוט לשמוע את קולכם.
החזרה הביתה – כשהילד חוזר מבן הזוג לשעבר, ייתכנו קשיים מסויימים. קשיים של עצם השינוי והחלפת הסביבה. כדי להקל על החזרה עליכם להכיר קודם כל בכך שעשוי להיות קושי, ולתת לזה מקום וכבוד. תנו לילד זמן ומרחב "לנחות" בחזרה. עסקו בפעילות שקטה ורגועה יחסית. תנו לו את השקט והמרחק אם הוא צריך.
רכשו לו אביזרים כפולים, שיהיו בשני הבתים (כמו מברשת שיניים, פיג'מות, מספר בגדים), כדי להפוך את האריזה לפשוטה יותר ועל מנת שהילד ירגיש בבית בשני הבתים. ערכו ביחד עם הילד (כמובן בהתאם לרמתו) רשימה של דברים שצריך לארוז ולזכור כמו: בגדים, צעצועים חשובים, חוגים ואירועים שיש ללכת אליהם, כדי להימנע ככל האפשר משיכחה ותיסכול, ולהגביר את התחושה של הילד שהוא שולט בחייו ולוקח אחריות על ענייניו.
ילדים אוהבים וזקוקים לשיגרה. ייסדו שגרה מיוחדת לחזרה, כמו הכנת מאכל מיוחד או משחק מיוחד לזמן החזרה, כך שהילד מתרגל לשיגרה של עזיבה וחזרה שמשולבת בדבר נעים וקבוע.
שיתוף פעולה – נסו במידת האפשר לתאם כמה שיותר דברים עם ההורה השני:
תאמו שיגרה בסיסית. זמנים קבועים לארוחות ופעילויות אחרות שיהיו המשכיים בין שני הבתים, זמני משחק וצפייה בטלויזיה ובמיוחד שעת השינה, שחשוב מאד שתהיה דומה בשני הבתים כדי ליצור שיגרה בריאה בחיי הילד.
פתחו נהלים ותיאום ציפיות לגבי מצבים שונים שעשויים לקרות כמו – מה עושים אם הילד שכח דבר חשוב בבית השני? מה קורה אם אחד ההורים לא מצליח לעמוד בחלק ממטלותיו? מה הנוהל לגבי איחורים ושינויים שונים? נסו לנהל תקשורת פתוחה ועניינית לגבי הנושאים שקשורים בילדים.
לעיתים ילדים של הורים גרושים משתמשים בשני הבתים שיש להם כדי להפעיל מניפולציות שונות. חשוב עד כמה שאפשר להפגין חזית מאוחדת ומתואמת כלפי הילדים. להסכים יחד מה מרשים ומה לא, ולתאם את ההחלטות, כדי שלא ייווצר מצב שהורה אחד מסכים לדברים מסויימים שהורה אחר אוסר והילד מתמרן ומפעיל את ההורים מתוך המצב.
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
מהי סמכות מקבילה של בית הדין הרבני?
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
מהי תביעה למזונות ילדים?
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
מהי תביעה לשיתוף וחלוקת רכוש?
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.
