מסוגלות הורית
מסוגלות הורית היא מידת היכולת של הורה לספק לילדיו את צרכיו הבסיסיים לקיומו ולהתפתחותו. כשמדברים על צרכיו של הילד, הכוונה היא לצרכים פיזיים וחומריים: קורת גג, מזון, ביגוד, טיפול רפואי, מצב כלכלי יציב וכו', צרכים התפתחותיים – רגשיים: חינוך, משחק, חברה, אמפטיה ואהבה, יצירת סביבה מאוזנת ובטוחה. שאלת המסוגלות ההורית עולה לעיתים בסכסוכי משמורת, כאשר בית המשפט נדרש לסיוע של חוות דעת מקצועית כדי להחליט בדבר המשמורת.
העיסוק בעניין המסוגלות ההורית מתקיים במקרים בהם יש ספק לגבי יכולתו של אחד מההורים לתפקד כהורה במידה מלאה, במצבים שבהם מעורבים גורמי רווחה המתריעים על סיכון בשהייה של הילדים עם אחד מהוריהם – מצבים בהם נדרש בית המשפט להחלטה בנוגע לעתידם של הילדים, וכן במאבקי משמורת, בהם ההורים אינם מגיעים להסכמה ובית המשפט מכריע בעניין. כיום, השיקול המרכזי העומד לנגד עיניו של בית המשפט הוא טובת הילד, ובכך נכלל גם רצונו של הילד, שמקבל משקל כבד יותר ויותר בשנים האחרונות – כמובן, בהתאם ליכולתו וגילו. בעצם הקריטריונים העיקריים שקובעים את ההכרעה בסכסוכי משמורת הם רצון הילד והמסוגלות ההורית.
מסוגלות הורית נבחנת בידי אנשי מקצוע – פסיכולוגים, פסיכיאטרים, אנשי רווחה, רופאים וכו'. בדרך כלל מדובר במבדקים שעלותם מוטלת על הצדדים, ובהם יתקיים ראיון קליני על ידי פסיכולוג עם ההורים – כל אחד לחוד ולפעמים ביחד. בראיון נבדק המצב הרגשי והנפשי של ההורים, הקשר שלהם עם הילד, מידת היכולת שלהם לאפשר שמירה על קשר עם ההורה השני, רצונם להחזיק בילד, יכולת לספק סביבה בטוחה ומאפשרת מבחינה פיזית ונפשית ועוד. לעיתים יתקיימו מבחני אישיות שונים להערכת המסוגלות ההורית, ראיונות עם הילדים, תצפיות ועוד. חוות הדעת מועברת לבית המשפט ונלקחת בחשבון בהכרעה.
ישנם חילוקי דעות רבים ומרים לגבי מבדקי המסוגלות ההורית, טובת הילד ורצונו. טובת הילד הוא מושג מופשט ומעורפל שיכול להתפרש בדרכים שונות ואף הפוכות. " בבואנו לבחון מהו התוכן שנושא על גבו מושג זה של טובת הילד, נוכחים אנו כי מדובר במונח אמורפי, עמום ורחב היקף, העשוי להכיל תכנים מתכנים שונים בהתאם להקשר הדברים ולמצב הדברים העובדתי בכל מקרה ומקרה" (בבע"מ 27/06). גם ההסתמכות על רצון הילד אינה מובנת מאליו, ובעייתית במספר מישורים: השפעות על רצונו מאינטרסים של הוריו, מידת היכולת הקוגניטיבית והרגשית של ילד לתת מענה על שאלת המשמורת, התייחסות לאבחנה אם הוא מביע העדפה בלבד או התנגדות נחרצת לאחד ההורים (במקרה כזה נוטה בית המשפט לתת משקל רב יותר לרצונו), ועוד.
מבדקי המסוגלות ההורית נתונים לביקורת קשה – החל מכך שאין מתכונת אחידה, תקן או כלים אובייקטיבים ברורים וקבועים לעריכת המבדק, אין תוקף מדעי מוכח לתקפותם של המבדקים, ואין בסיס קבוע או הסמכה ספציפית של מומחים לתחום הזה. ישנה חשיבות למידת המוכנות של ההורה לקראת המבדק, לזהות הפסיכולוג ועוד פרמטרים שונים שמשפיעים על מידת הדיוק של המבדק.
בנוסף, קשה מאד להגיע לתוצאות חד משמעיות. רוב ההורים הם בעלי מסוגלות הורית כלשהי, וברובם של המקרים אין הבדל גדול בין מידת המסוגלות של ההורים. שניהם אנשים נורמטיביים שאוהבים את הילדים ונכונים לגדלם ולהעניק להם את מיטב התנאים. ייתכן שבשעת המבדק ההורים חווים לחץ, בלבול ומצוקה, הם נתונים בליבו של משבר קשה ומצבם אינו משקף את המצב הטבעי והשגרתי בבית, וכך רמת הדיוק של המבדק יורדת עוד. כלומר, הטענה העיקרית היא שהמבדקים הללו נותנים מענה בעיקר למקרים קיצוניים שבהם ברור יותר כי לאחד ההורים מסוגלות הורית נמוכה (כמו במקרים של אלימות, התמכרות, עבריינות, בעיה נפשית קשה וכיוצא באלו), ואינם יעילים ברוב המקרים, בהם לשני ההורים מסוגלות הורית סבירה, ברמה דומה.
חשוב מאד לעבור תדרוך מקדים לפני מבדק מסוגלות הורית אצל עורך דין בעל ניסיון והבנה בתחום, שמכיר את הנושא ויודע להסביר ללקוח את הצפוי לו, על מה לשים דגש ואיך להתמודד עם נקודות התורפה שלו.
לייעוץ ראשוני מיידי
השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר
עוד בנושא
יצירת משמורת משותפת
קרא עוד
משמורת ילדים - אפשרויות שונות
קרא עוד
הסדרי ראייה לסבא וסבתא
קרא עוד
עורך דין גירושין - שאלות ותשובות
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.