מזונות – ועדת שיפמן
ועדת שיפמן כונסה בשנת 2006 ומסקנותיה יצאו לאור בשנת 2012. היא הורכבה על ידי שר המשפטים לשעבר חיים רמון, וכללה עורכי דין לענייני משפחה, שופט, נציג מבית הדין הרבני ובית הדין השרעי, עובדת סוציאלית, נציג ביטוח לאומי ונציגת נעמ"ת, בראשות פרופסור פנחס שיפמן. מטרתה העיקרית היתה לבחון מחדש את המצב הקיים בחוק לגבי מזונות ילדים, מצב בו חובת תשלום המזונות מוטלת בעיקר, וכמעט אך ורק, על כתפי האב, בקרב האוכלוסייה היהודית. הועדה ביקשה לאזן את חובת המזונות ולשאוף לשיוויון בין גברים ונשים בנושא דמי המזונות.
במצב הקיים היום חובת המזונות מוטלת על האב באופן בסיסי. הוא חייב במזונות הילדים, עוד לפני שיכלכל את עצמו, והחובה קיימת גם אם הוא חסר הכנסה. (כך נוצר מצב שדמי המזונות נופלים פעמים רבות על הביטוח הלאומי, במקרים שהאב אינו מצליח לעמוד בתשלומים). לעומת זאת האמא חייבת בדמי מזונות רק מדין צדקה (כלומר אינה חייבת במזונות לצרכים קיומיים, ובהתאם ליכולותיה), ורק אם באפשרותה קודם כל לפרנס את עצמה, וגם אם הכנסותיה גבוהות משל האב בדרך כלל היא תישא בחלק קטן של מזונות הילדים. כיום אבות רבים אינם מסוגלים לעמוד בנטל המזונות ונוצרים מצבים אבסורדיים בהם אבות שמשתכרים 5,500 ₪ בחודש אמורים לשלם דמי מזונות כוללים בסך כ- 4,500 ₪ (מזונות, דמי מדור, תשלומים עבור מוסדות חינוך).
המטרה העליונה שעמדה לנגד עיניהם של חברי הוועדה היתה טובת הילד, על פי אמנת היסוד של האו"ם בדבר זכויות הילד. יצירת שינוי בו הילד זכאי למזונות עד גיל 21, והתמיכה הכלכלית בו מעוגנת בחוק, בנוסחה קבועה ואינה נתונה להידיינות משפטית בין שני הוריו, בכדי להבטיח את זכותו לתמיכה כלכלית, שהיא באחריותם השווה של שני הוריו.
הדרך בה ועדת שיפמן מציעה לחולל את השינוי היא יצירת נוסחה פשוטה שמחשבת את חלוקת המזונות בין בני הזוג, בהתאם למצב התא המשפחתי, מידת הזמן שכל אחד מההורים מטפל בילדים, וגובה ההכנסות של כל אחד מבני הזוג, וקובעת מי משלם כמה.
ההמלצה היא להוציא את נושא המזונות מהדינים הדתיים שחלים על נושאי מעמד אישי. ברגע שחלוקת המזונות נקבעת על פי פרמטרים קבועים ושווים, אין צורך בהידיינויות ומאבקים, דבר שיקל על המערכת המשפטית, וגם יחסוך מאבקים מרים וגדושי אמוציות. כך גם נקבע בוועדה כי טובת הילד מכתיבה שהסכם תשלום שהתקבל בין ההורים, שאינו משרת את טובת הילד דיו, יבוטל.
המלצות ועדת שיפמן עולות בקנה אחד עם המלצותיה של ועדת שניט, המעודדות אחריות הורית שווה ומשותפת כלפי הילדים. ועדת שניט התמקדה בנושא המשמורת וחתרה לאיזון ושיוויון במשמורת הילדים, ואילו ועדת שיפמן התמקדה בפן הכלכלי – המזונות. שתי הוועדות הסתמכו על זכויות הילד כמטרה ראשית שהדרך אליה היא יצירת אחריות הורית משותפת.
המתנגדים לועדת שיפמן טוענים כי מסקנותיה באות להחליש את הנשים, שבעצם תהיינה חייבות לשלם יותר ברוב המקרים. בנוסף, לפחות בשנים הראשונות ליישום מסקנות הוועדה, יש להניח כי לא יפחתו המחלוקות, מכיוון שהן פשוט תעבורנה להיות סביב חלוקת המשמורת (אשר משפיעה על תשלום המזונות), כלומר חלוקת הזמן שההורים נמצאים עם ילדיהם. הארגונים התומכים בזכויות האבות טוענים כי הוועדות הללו הן עלי תאנה שבאו להשתיק את הנושא הכואב, ואין לדעת מתי ייושמו, אם בכלל.
בראיה רחבה יותר אנו רואים בועדת שיפמן וועדת שניט הזדמנות ליצירת שינוי מהותי. זוהי תרומה לשוויון בין גברים ונשים, ולשים את טובת הילד במרכז, במקום זכויות ההורים. המטרה היא לגרום לגברים להיות מעורבים בחיי ילדיהם ולא רק לשלם, ולפתח אחריות הורית שווה עבור הילדים, תוך תמיכה באפשרויות התעסוקה של אימהות.
לייעוץ ראשוני מיידי
השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר
עוד בנושא
צו עיכוב יציאה מהארץ להבטחת מזונות קטינים
קרא עוד
מזונות – ועדת שיפמן
קרא עוד
עיון חוזר של בית המשפט בפסיקת מזונות
קרא עוד
עורך דין גירושין - שאלות ותשובות
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.