כתובה
כתובה – מנהג יהודי קדום אל מול המשפט המודרני
במסגרת הקידושין, אחד משני השלבים של טקס הנישואין היהודי- אורתודוקסי הנערך מתחת לחופה, החתן מוסר בידי הכלה את הכתובה. זהו מסמך בעל ערך משפטי, כתוב ארמית, המסדיר את ההתחיבויות של בעל כלפי אשתו. חובות אלו מתייחסים לפרק הנישואין עצמו – מזונות האשה, פרנסה וכבוד ("שארה, כסותה ועונתה"), וכן חובות המתייחסות לאפשרות של סיום הנישואין, אם בדרך גירושין או במות הבעל, וכאן חייב הבעל סכום כסף בסיסי (כתובה) וסכום נוסף שאותו בחר בעת הקידושין (תוספת הכתובה) וכן נדוניה ותוספת נדוניה.
- מקור הכתובה – הכתובה נקבעה באופן בסיסי כדי להגן על האישה במקרה של גירושין ולחזק את מעמד הנישואין בחברה. בתקופה בה נקבעה תקנת הכתובה (תקופת התנאים,) ואף שנים רבות לאחר מכן, נשים שגורשו נותרו חסרות כל, ללא רכוש, כסף, זכויות, וכמובן בעלות יכולת מוגבלת ביותר לפרנס את עצמן ואת ילדיהן. הכתובה באה להבטיח את מצבן הכלכלי של נשים לאחר גירושין ולדאוג לרווחתן הסוציאלית – שתשמורנה על מעמדן ואף תהיינה "אטרקטיביות" לנישואין שניים, וכן על מנת למנוע גירושין פזיזים בהם הבעל מגרש את אשתו כלאחר יד.
- החובות הכספיות – הסכום הנקוב בתלמוד לכתובה הוא 200 זוז לעלמה בתולה, וסכומים שונים לאלמנה, בת כהן, גרושה וכו'. זהו סכום שבימי התלמוד הספיק כדמי מחייה לשנה אחת. הסכום הזה אמור להתעדכן לפי המקום והתקופה. לסכום הבסיסי הזה נהוג להוסיף "תוספת כתובה" – סכום הנקבע לפי רצון הבעל ומנהג המקום. כמו כן נכללים בכתובה נדוניה ותוספת נדוניה (סכומים ונכסים אותם הביאה האשה איתה לנישואין והיו באחריותו של הבעל במהלכם, ואותם הוא נדרש להחזיר במידה ומסתיימים הנישואין).
- כתובה בימינו – כיום, הכתובה איבדה את החשיבות הקריטית שהיתה לה בעבר בהבטחת הקיום הכלכלי של נשים גרושות, מכיוון שבימינו הסדרי גירושין נערכים בבתי משפט ובתי דין, ונקבעים הסכמים ופסקי דין שמטפלים בחלוקת הרכוש והממון של בני הזוג המתגרשים. הגישה על פיה פועלת מערכת המשפט העכשווית, לפיה הזכויות והנכסים של בני הזוג אמורים להתחלק ביניהם במידה שווה, שונה לחלוטין מגישת הדין העברי, והיא כמובן הגישה המקובלת. עם זאת, עדיין יש לכתובה ערך משפטי-חוזי שריר וקיים, כפי שלמדו על בשרם אותם חתנים קלי דעת שרשמו בכתובה סכומים ראוותניים, ומשהגיעו הנישואין לסיומם גילו שהם נדרשים לשלם אותם סכומים. על פי רוב מוותרת האישה על סכום הכתובה בזמן הגירושין, לטובת הסדר כספי אחר. אולם היא איננה מחוייבת לוותר על הכתובה ותוספת הכתובה, ובמקרים רבים האשה אכן תובעת גם את סכומי הכתובה.
המקרים בהם נוטה בית הדין לחייב את הגבר בכתובה הם בדרך כלל מקרים בהם מוכח כי הוא האחראי לפירוק הקשר. לעיתים מדובר בבגידה של הגבר, ביוזמת גירושין ללא עילה מוכחת על פי ההלכה, או במקרים בהם מתגלים מומים בגבר שלא נחשפו לפני החתונה, עקרות או אימפוטנציה שאינם מאפשרים הבאת ילדים לעולם וקיום יחסי מין. יש מקרים נוספים בהם בית הדין עשוי לחייב את הגבר בכתובה – בין השאר, אם התגלה כי השמיץ או ביזה את אשתו, באופן המאפשר חיוב הכתובה. עם זאת, נדיר למצוא פסקי דין בהם חויב הגבר במלוא סכום הכתובה על ידי בית הדין הרבני. לעיתים "מוותר" בית הדין לבן הזוג וקובע כי הסכום שנרשם בכתובה היה מוגזם.
במקרה של מות בן הזוג חייב עזבונו בכתובה. במידה ומתה האשה – יירשו בניה את סכום הכתובה (אם יש צאצאים נוספים של אותו האב), אך זאת רק במידה והאשה תבעה את כתובתה לפני מותה. שיערוך הכתובה (הצמדה למדד) נתון לשיקול דעתה של הערכאה המשפטית המטפלת בעניין, ובדרך כלל יגיע הסכום לשיעור המעריך דמי מחייה של האשה למשך שנה. (כלומר – אם הכתובה נרשמה במטבע לירות מיושן יהיה זה לא סביר לחייב בכתובה שערכה שקלים בודדים בלבד). על פי רוב, במקרה של גירושין לא תהיה הצמדה (כדי שלא יצא הבעל בהפסד שאיננו מידתי) ובמקרה של פריעת הכתובה במות הבעל תהיה הצמדה.
כיום, הכתובה נתפסת בעיני רבים כחלק טקסי בלבד מאירוע החתונה, ולכן קורה שסוגיית הכתובה הופכת לנקודה מפתיעה וכואבת במיוחד בתהליך הגירושין. לעיתים עניין הכתובה מבטא התנגשות בעייתית בין הדין העברי וההלכה, כאשר בעצם האישה יכולה לתבוע את סכום הכתובה וגם חלוקת הנכסים הזכויות והממון. לפיכך נמליץ להתייחס לכתובה בכבוד הראוי לה, לא להיסחף להתפארות וקלות דעת בזמן ההחלטה על סכום הכתובה אלא לרשום סכום סביר שאינו גבוה, על מנת שהכתובה לא תהפוך בהמשך לסלע מחלוקת וקלף מיקוח. כמו כן כדאי וראוי לערוך הסכם ממון טרם הנישואין, בו ישנה התייחסות לנושא הכתובה ומקומה בחלוקת הממון, וגם בכתיבת צוואה חשוב ליחד מקום לכתובה.
הכתובה היא אחת הדוגמאות לדואליות המרתקת, ולעיתים בעייתית, של ההלכה היהודית הקדומה אל מול המשפט העכשווי. הכתובה מגיעה ממקור הלכתי-דתי, ואילו אכיפתה ו"הפעלתה" מתרחשים באמצעות כלי המשפט של היום. בית הדין נדרש לענות על שאלות כמו – עד כמה לחייב את הבעל בסכום הכתובה כלשונו ובאיזה מקרים "לוותר" או להתפשר, מה עושים במקרה של תביעת הכתובה בנוסף להסדר גירושין בו זכתה האשה בכספים ורכוש, מהו תוקפה של כתובה שנכתבה בקלות דעת וללא לקיחת אחריות על מצב אפשרי של תביעתה (גברים שכתבו סכומים מוגזמים) ועוד. מעיון בפסקי דין העוסקים בכתובה משתקפת אותה כפילות ערכית המיוחדת למדינת ישראל.
לייעוץ ראשוני מיידי
השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר
עוד בנושא
הסכם הורות
קרא עוד
הסכם לחיים משותפים
קרא עוד
כתובה
קרא עוד
עורך דין גירושין - שאלות ותשובות
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.