חוק יחסי הממון
חוק יחסי ממון מסדיר את הנושא של חלוקת רכוש בין בני זוג וחל על זוגות שנישאו לאחר תאריך 1.1.74. הנושא הראשון העולה מתוך החוק הוא "הסכם ממון" ואופיו המשפטי, המעשי והכלכלי. החוק מגדיר הסכם ממון בתור הסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג ולפיכך חייב להיערך בכתב. כל שינוי בהסכם ממון ייערך גם הוא בכתב, גם לפי החוק. יש לאשר את הסכם הממון בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני. בקרב זוגות העורכים הסכם ממון לפני הנישואין קיימת גם אפשרות של עריכת הסכם מן הסוג הזה בפני נוטריון או רושם הנישואין. עם זאת, גם שינוי של הסכם הממון יש לאשר בעתיד באותה הדרך.
לצורך מתן אישור על הסכם ממון אמור הגוף המאשר לבדוק שבני הזוג ערכו את ההסכם מרצונם החופשי, שהם מבינים את הכתוב ומכירים במשמעות ובתוצאות. במידה ובית הדין הרבני נדרש לאשר הסכם גירושין, הסכם הממון מהווה אישור בכל הנוגע לחלק הרכושי.
חוק יחסי ממון – מהו איזון משאבים?
הנושא השני שכדאי לציין בהקשר של חוק יחסי ממון הוא איזון משאבים. עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל הנכסים. החריג תקף על נכסים שאינם חלק ממסת הנכסים העומדים לאיזון, כגון נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין, או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין. גם גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות אינם ניתנים לחלוקה. לבסוף, חוקי יחסי הממון קובע עוד כי איזון משאבים אינו חל על נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
חוק יחסי ממון מגדיר כיצד צריך להתבצע איזון משאבים. ראשית, לצורך האיזון יש לרשום על פי החוק את נכסי כל אחד מבני הזוג בניכוי החובות המגיעים ממנו, למעט חובות בקשר לנכסים שאין לאזנם. שנית, אם שווים של נכסי בן זוג אחד עולים על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתת לשני את מחצית ההפרש בכסף או בשווה ערך לכסף. במקרים בהם לא קיימת הסכמה על איזון המשאבים או על השאלה מה מגיע מהאחד לשני, באיזו דרך יבוצע האיזון וכן הלאה, יחליט בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני לפי הנסיבות. חוק יחסי ממון מציין כי הערכאה השיפוטית מוסמכת לקבוע את מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים. בית המשפט מתחשב בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג. מטרתו של בית המשפט היא למנוע ככל האפשר אובדן של מקור פרנסה סבירה, הפסקת קיומו של תאגיד או מקום עבודה ופגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג.
הברחת נכסים ומקרים מיוחדים של איזון משאבים
נכס שבן זוג הוציא או התחייב להוציא מרשותו מתוך כוונה להבריח רכוש, נחשב על פי חוק יחסי הממון ולצורך איזון המשאבים כאילו הוא עדיין של בן הזוג. הנחיה זו תקפה גם לגבי נכס הניתן במתנה או שלגביו ניתנה התחייבות לתת במתנה, למעט מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות העניין.
חוק יחסי ממון מוסיף כי במקרים מיוחדים רשאי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני הדן באיזון המשאבים לקבוע את אופן ההתנהלות המקובל. הוא רשאי לקבוע נכסים נוספים מעבר לקבוע בחוק ששווים לא יאוזן, לקבוע שאיזון הנכסים במלואו או מקצתו לא יהיה בחלקים שווים ואף לקבוע כי האיזון יתבצע לפי שווים של הנכסים במועד מוקדם יותר שייקבע מראש ולא בשעת פקיעת הנישואין. יתרה על כך, חוק יחסי ממון מסמיך את הערכאה המשפטית הדנה באיזון משאבים לקבוע במקרים מיוחדים כי האיזון לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואין, אלא רק לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר.
חוק יחסי הממון קובע שאיזון משאבים ניתן לביצוע רק לאחר פקיעת הנישואין, אולם הוא מציין כי גם במהלכם ניתן להגיש תביעה לשמירת זכויות ברכוש.
לייעוץ ראשוני מיידי
השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר
עוד בנושא
חלוקת רכוש – הבסיס
קרא עוד
שיתוף בדירת מגורים שנרכשה לפני הנישואין
קרא עוד
חלוקת רכוש בגירושין
קרא עוד
עורך דין גירושין - שאלות ותשובות
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.