הסדרי ראייה לסבא וסבתא
מעט רקע כללי על הסדרי ראייה: הסדרי ראייה הינם מפגשים הנקבעים במסגרת הליכי הגירושין, בהם ההורה הלא – משמורן זכאי להתראות עם ילדיו ובכך לשמור על קשר רציף, בריא וחם עם ילדיו על אף שאינם חיים איתו תחת קורת גג אחת באופן שגרתי. ההסדרים הנקבעים מגדירים את משך הזמן והמועדים בהם נפגשים הילדים עם ההורה הלא – משמורן, היקף הקשר, הסדר בעת חופשות וחגים ועוד.
הסדרי הראיה נקבעים על ידי ההורים עצמם ומאושרים על ידי פסק דין של בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני, במידה ואין הסכמה בין בני הזוג נקבעים ההסדרים על פי פסיקה של בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני, על פי עקרון טובת הילד, בדרך כלל בהתאם להמלצות פקידת סעד.
הסדרי הראיה יכולים להיות מצומצמים או מורחבים. ההסדרים המקובלים בישראל קובעים כי ההורה שאינו משמורן יפגוש את ילדיו פעם – פעמיים בשבוע, משעות אחר הצהריים ועד שעות הערב, ובכל סוף שבוע שני. בחופשות יתחלקו ההורים באופן שווה בזמן השהייה עם הילדים, ובחגים יימצאו עם הילדים לסירוגין – בכל חג עם אחד ההורים, כאשר בשנה הבאה הסדר מתהפך (לדוגמה: אם בשנה א' הילד נמצא עם ההורה המשמורן בראש השנה, אז בשנה ב' הוא יחגוג עם ההורה הלא משמורן, וחוזר חלילה)
זכותם של סב וסבתא להסדרי ראייה עם נכדיהם במקרה של גירושין מעוגנת בחוק נקבעים רק במקרה בו ההורה נפטר, או שאינו נמצא כלל בקשר עם ילדיו, למשל במעבר למדינה אחרת, וזאת על פי סעיף 28 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962
בית המשפט העניק פרשנות נרחבת יותר לחוק, בה הזכות להסדר ראייה עם סב וסבתא אפשרית גם במקרה של ניתוק הקשר בין ההורה לילדיו, כמו למשל בעקבות אירוע רפואי השולל מן ההורה דרכי תקשורת, או מצבים אחרים בה נשללת מההורה היכולת לתפקד כהורה או הזכות לשמש כאפוטרופוס על ילדיו.
בשנת 2012 התקבלה החלטת בית משפט מחוזי בידי השופט שאול שוחט על פיה הותר לסב וסבתא לתבוע הסדרי ראיה עם נכדיהם , כאשר שני ההורים עודם בחיים (לאחר ניתוק קשר מצד הבת), וזאת מתוך בחינה של טובת הילדים, והחלטה שנבעה מהוראות החוק המתירות לבית המשפט לנקוט באמצעים בכדי לשמור על טובת הקטין. החלטה זו עוררה סערה גם בשל העובדה שהסב אינו סבם הביולוגי של הנכדים כי אם בן זוג של הסבתא. פסיקה מהפכנית נוספת בעניין דומה, של השופטת צילה צפת, הכירה בזכותם של סב וסבתא לתבוע הסדרי ראיה, שכן בחוק עצמו אין התייחסות לעניין.
בשנת 2012 התקבל בכנסת תיקון לחוק לפי במקרה של בקשה בעניין קשר בין קטין ובין הורי הוריו: בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר הוא לטובת הקטין, להחליט בבקשת הורי הוריו בעניין הקשר בינם ובין הקטין. (חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 17), התשע"ב–2012). כלומר תיקון זה מאפשר לסבים לתבוע הסדרי ראיה עם נכדיהם)
בשנים האחרונות מתרבים המקרים בהם סבא וסבתא פונים לבית המשפט בבקשה להסדרי ראיה עם נכדיהם, וגוברים הקולות הדורשים שינוי בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, על מנת לאפשר זכות להסדרי ראייה גם לדור השלישי, דור הסבים, למען טובת הקטינים, מתוך הכרה כי שמירה על קשר חם ורציף עם מעגלי המשפחה המורחבים יותר חיוניים ותורמים להתפתחות בריאה של הילד.
לייעוץ ראשוני מיידי
השאירו את הפרטים ואנו ניצור אתכם קשר
עוד בנושא
יצירת משמורת משותפת
קרא עוד
משמורת ילדים - אפשרויות שונות
קרא עוד
הסדרי ראייה לסבא וסבתא
קרא עוד
עורך דין גירושין - שאלות ותשובות
כבר בראשית הליכי הגירושין בין בני הזוג מתבקשת, כעניין ברור מאליו, הכרעה בשאלה בידי מי יוחזקו הילדים לאחר הפירוד בין הוריהם. כל אחד מההורים זכאי להגיש לבימ"ש למשפחה תביעת משמורת שבה הוא תובע כי הילדים יישארו בחזקתו ויתגוררו עמו לאחר הפירוד. בדרך כלל ימנה ביהמ"ש פקידת סעד לשם בדיקה ומתן חוות דעת בשאלה מי מבין ההורים הוא המתאים ביותר להיות ההורה המשמורן. במקרים המתאימים יוסיף ביהמ"ש וימנה מומחה בתחום בריאות הנפש לצורך ביצוע בחינה מעמיקה יותר של מסוגלותם ההורית של ההורים. יודגש כי בחוק גם קיימת קביעה כללית (הניתנת לסתירה), כי ילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם. בדרך כלל, קובע ביהמ"ש כי הילדים המשותפים יהיו במשמורת האם למרות שיש מקרים יוצאי דופן שבהם יקבע ביהמ"ש כי הילדים יהיו בחזקת האב וזאת בדר"כ בעקבות חוות דעת חד משמעית של פקידת הסעד ו/או המומחה למסוגלות הורית.
כאמור הסמכות לדון בתביעות הנ"ל הנן בידי בימ"ש למשפחה. אולם, בתנאים מסויימים גם ביה"ד הרבני יכול לדון בתביעות אלה. במסגרת תביעה לגירושין המוגשת לביה"ד, ורק במסגרת תביעת לגירושין, ניתן לצרף ולכרוך את התביעות הנ"ל: משמורת ילדים, מזונות אשה ותביעות רכוש, ולהגישן כחלק מתביעת הגירושין לביה"ד הרבני. יודגש כי ישנם תנאים מקדמיים שצריכים להתקיים על מנת שביה"ד יהיה מוסמך לדון בתביעות המצורפות ובהם התנאי העיקרי שתביעת הגירושין וצירוף יתר התביעות נעשו מתוך רצון וכוונה אמיתיים להתגרש ולא רק ממניעים טקטיים ומוך רצון לרכוש יתרונות על פני בן הזוג האחר. עוד יודגש כי מזונות ילדים לא ניתנים לצירוף וכריכה לתביעת גירושין והם תמיד יהיו בסמכות ביהמ"ש למשפחה.
כשקיים סכסוך בין בני זוג, זכאית האשה להגיש בכל עת לבימ"ש למשפחה תביעה נגד בעלה לתשלום למזונות ילדים. תביעה זו הנה תביעה לחייב את הבעל לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בכלכלתם ובגידולם של הילדים והיא כוללת את כל הצרכים להם זקוקים הילדים החל ממזון, דרך לבוש, לימודים, בריאות, וכלה בדיור והוצאות החזקת דיור. ככלל, עפ"י החוק החל כיום על יהודים, חובת תשלום מזונות לילדים המשותפים, ככל שמדובר בצרכים הכרחיים, חלה באופן בלעדי על הבעל. יודגש כי קיימים מקרים ומצבים שבהם תחול על האם חובה להשתתף במזונות הילדים, כמו למשל במקרה שמדובר בילדים שמעל גיל 6 שנים, וכאשר האם עובדת ומשתכרת בשיעור שמעבר לנדרש לכיסוי צרכיה שלה.
כל אחד מבני הזוג זכאי להגיש לביהמ"ש למשפחה תביעה לקבוע כי רכוש וזכויות מכל סוג שנצברו במשך שנות הנישואין ע"י בן הזוג השני הוא רכוש משותף ו/או במקרים המתאימים תביעה הפוכה, לקבוע כי רכוש מסויים אינו רכוש משותף (למשל רכוש שהגיע לבן הזוג בירושה). בתביעה זו ניתן גם לבקש לפרק את השיתוף ברכוש שבין בני הזוג ולחלקו ביניהם בין בדרך של מכירה בין בדרך אחרת של חלוקה.